את המרק הקייצי הזה, שכל כך מתבקש בחום, רקחתי עוד בימים שצבע אדום היה רק גוון העגבניות הבשלות שמצאתי בשוק. כך שכל ניסיון לחבר אותו למאורעות הזמן האחרון יחטא לאמת ההיסטורית (וההיסטרית).
עוד מתכונים בערוץ האוכל:
גספאצ'ו הוא התשובה שאני שולפת מארסנל המרקים שלי תמיד בימי החום. במהלך השנים הכנסתי בו שינויים ושיפוצים, התאמתי אותו למגוון של טעמים (ממתקתק לילדים ועד חריף למיטיבי לסת), ואפילו ערכתי לו שידוכים מוצלחים (למרק טרטור, למשל, שניהם באותה הצלחת בהרמוניה מרהיבה של אדום ולבן).
השדרוג שהכנסתי בו הפעם דווקא חורג מהאני מאמין הקולינרי שלי, הדוגל, בדרך כלל, בקיצורי דרך. במקום להשתמש בעגבניות טריות, כפי שמכתיב המקור, העברתי את הירקות שלי מקצה צלייה וחריכה בתנור, מה שהאריך את משך ההכנה אך הניב תוצאה גורפת מחמאות.
למרבה האירוניה, הארכת הזמן הזאת התבררה כמתאימה למצב הדברים עכשיו, כשאנחנו ממילא מעדיפים להישאר ספונים בבתים, קרוב ככל האפשר למרחבים ממוגנים. בשבילי זה בדיוק הזמן להרפות את המתח בעיסוקים שמחייבים רק ערבוב, כתישה ועדכון טעמים בסירים ובקלחות. אני מוצאת את עצמי משגרת באופן שיטתי תבניות לתנור, וכבר נתפסתי עם עוגה ביד בזמן אזעקת אמת, בדרך לממ"ד של השכנים. ברור שהיא נשארה אצלם. התנור שלי מנפק עוד ועוד, כמעט בשיטת הסרט הנע.
אז אם גם אתם מוצאים פורקן לתסכולים ליד הכיריים, בימים לא שקטים אלה וגם בימי שלווה, זה בדיוק הזמן לצלות את העגבניות והירקות האחרים בערב שבת לגספאצ'ו שתאכלו בשבת בצהריים.
ואם יש לכם דקותיים, הכינו גם את הליווי האולטימטיבי לכל מרק, סלט או סתם תבשיל בעל אופי ים תיכוני - מעין קרקרים דקיקים של פרמזן. אני מכינה אותם עגולים, בצורת פסים או בצורות אמורפיות. ההכנה היא בדיחה והתוצאה מקסימה.
שיהיה שקט וטעים.
בניגוד למרק המסורתי, העגבניות כאן עוברות צלייה לפני שהן מרוסקות בבלנדר. התיבול החמצמץ-מתקתק מעניק לתוצאה הסופית טעם עמוק ומלא עניין.
המרכיבים ל-6 מנות:
1.5 ק"ג עגבניות בשלות, קלופות ומרוקנות מגרעינים
1/3 כוס שמן זית
2 כפות חומץ בלסמי
1 כף סוכר חום בהיר
מלח גס, פלפל
1 בצל גדול, קלוף וחתוך לרבעים
1 פלפל אדום גדול
להגשה:
מעט שמנת מתוקה (או יוגורט)
אופן ההכנה:
פשוט להביך: מפזרים שכבה דקה של גבינת פרמזן מגוררת על נייר אפייה, ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות לכ-5 דקות. כשהגבינה מבעבעת ומזהיבה קלות מוציאים מהתנור. אפשר לסמן על הפרמזן החם עיגולים (בעזרת טבעת מתכת או מקד מתכת של עוגיות), או פסים במרווחים של 1.5 ס"מ, ואפשר גם להשאיר כמות שהוא. כשמתקרר, מפרידים לעיגולים או לרצועות או פשוט שוברים את הקרקר שהתקבל לצורות אמורפיות ומגישים לצד המרק.