"פז" תפצה שכנים לתחנת דלק ב-665 אלף

משפחה מתל אביב תבעה את החברה בשל עשרות שנים של מטרדי סביבה ורעש. בית המשפט המליץ ל"פז" לעשות חשבון נפש לגבי מיקום התחנה

עו"ד יוסף גרוסמן פורסם: 18.07.14, 12:16

משפחה משכונת התקווה בתל אביב סובלת זה עשרות שנים ממטרדים שונים של רעש וזיהום בגלל תחנת דלק "פז" הצמודה לביתה. בני המשפחה פנו לבית משפט השלום בעיר ותבעו לסגור את התחנה משום שלדבריהם "לא יכלו אפילו להדליק סיגריה מחשש להתלקחות". השופט נועה גרוסמן קבעה שאינה יכולה לכפות על "פז" לעשות זאת, אבל חייבה את החברה לפצות את המשפחה ב-665 אלף שקל בגין הסבל לאורך השנים.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

התחנה הוקמה בשכונת התקווה ב-1962 ומדי יום פוקדים אותה עשרות מכוניות. בני המשפחה ביקשו במשך שנים לטפל במטרדים אך לא נענו. באוקטובר 2010 הם הגישו את התביעה, שכאמור הגיעה לסיום רק לאחרונה.

 

בני המשפחה טענו שתחנת הדלק מהווה פצצת זמן מתקתקת המסכנת את חייהם ורכושם. לדבריהם, התחנה מפיצה אדי דלק רעילים ומסוכנים החודרים לתוך הבית והופכים את חייהם לבלתי נסבלים. מה גם שמיקומה, נטען, נוגד את הוראות תוכנית המתאר לאזור (תמ"א 18).

 

בתביעה צוין שבשעות הלילה מנקזת אליה התחנה נערים רבים שצורכים אלכוהול הנמכר בחנות הנוחות ועושים רעש בלתי נסבל. לעיתים, הם ציינו, עושים המבלים את צרכיהם על גדר הבית. המצב כל כך בלתי נסבל, טענו, עד שהם צמצמו את אזור המגורים בבית לחלק המרוחק מהתחנה, ובמשך עשור לא עשו שימוש ביותר מחצי משטח ביתם. אם לא די בכך, הרשויות ביקשו מהם לחדול מלעשן סיגריות או להדליק מנגל בחצר, מפאת הסכנה.

 

בתגובה לתביעה טענה חברת פז שבתחנה הותקנה כבר לפני שנים מערכת שאיבה של אדי הדלק, והיא עומדת בתקנים המחמירים של המשרד להגנת הסביבה. עוד לטענתה, מקור מטרדי הרעש והריח הם בקרבה לציר תנועה ראשי, כך שהתובעים היו סובלים מהם גם אם התחנה לא הייתה קיימת.

 

קיום אנושי הוגן

בפסק הדין ציינה השופטת גרוסמן שאת הנזקים האמיתיים שנגרמו לבני המשפחה, שכלשונה "חיים בצל התחנה", ניתן יהיה לאתר רק עוד שנים. היא הוסיפה שהמודעות לשמירה על איכות הסביבה ולהשפעת מטרדים סביבתיים על בריאות האדם מתפתחת עם השנים, ומאז שניתנו לתחנה היתרי פעולה כבר התעדכנו ונוסחו חוקים רבים העוסקים במניעת מפגעים סביבתיים ובריאותיים. עצם העובדה שהתחנה הוקמה לפני חיקוקם, אינה אומרת שעל מפעילי התחנה להתעלם מהוראות הדין ולבדוק את מצב התחנה.

 

השופטת פסקה שהצמידות לתחנה פגעה משמעותית באיכות חיי התובעים. גם אם נעשו ניסיונות לשפר את השפעת המטרדים, קבעה, המצב עדיין לא מאפשר לבני המשפחה קיום אנושי הוגן.

 

עם זאת ציינה השופטת גרוסמן שהיא לא מוסמכת לפגוע בזכויותיה של "פז" באופן בלתי מידתי באמצעות הוראה על סגירת התחנה, אך ביקשה שהחברה תערוך חשבון נפש ותבדוק אם ראוי להמשיך להפעיל את התחנה במיקומה הנוכחי. בסופו של דבר נפסק על פיצוי התובעים ב-665 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט של 60 אלף שקל.

 

המקרה הנדון מעלה שאלות רבות, כמו האם הפיצוי הכספי יהווה חלופה לנזקים הבריאותיים לבני המשפחה? מהם גבולות השטח של הבית? והאם הפיצוי הוא גם עבור הירידה בערך הנכס? נראה כי במקרה זה רב הנסתר על הגלוי.