פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
ביוני 2003, כחודש לאחר הרכישה, הגיעו שוטרים לביתו של הקונה והחרימו את המכונית, שהתברר שהיא בעלת שילדה מזויפת. הרוכש תבע את מי שסבר שמכרה לו את המכונית, מורה תושבת הצפון, אבל אחרי שזאת הגישה את כתב ההגנה התברר שהוכחת התביעה אינה מלאכה פשוטה.
התברר לו שהמורה כלל לא הייתה בעלת המכונית בזמן העסקה. לדבריה היא מכרה אותה למוסכניק זמן מה קודם לכן, אלא שהוא לא העביר אותה על שמו. עם התמשכות הדיונים בתיק עלה החשד שמי שתפר את העסקה המפוקפקת היה המוסכניק בכבודו ובעצמו: הוא זה שקיבל בשם המורה 9,000 שקל ואת מכוניתו הישנה של הקונה, והשאיר אותם אצלו.
אף שהגרסאות שהציגו המורה והמוסכניק התמוטטו במהלך הדיונים, החליט בית משפט השלום בקריות לדחות את התביעה בנימוק שהרוכש הציג גרסאות סותרות. אבל הוא לא נכנע והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.
שופטת המחוזי דיאנה סלע שדנה בערעור חלקה על החלטת השלום. היא קבעה שאף שגרסאות המערער השתנו, ניתן להבין אותו על רקע התפתחות העובדות לאורך כ-10 שנים של דיונים. לדבריה אמנם לא הוכח שהמורה והמוסכניק ידעו שהשילדה מזויפת, אך הם עדיין פעלו בחוסר תום לב ולמעשה אחראים לנזקים שנגרמו לתובע.
השופטת סלע קבעה שהעובדה שהמוסכניק לא רשם את המכונית על שמו ומיהר להיפטר ממנה, עשויה ללמד כי הרכב בעייתי או "לא כשר". היא פסקה שהנתבעים שיקרו והסתירו מהקונה פרטים חשובים ושהמוסכניק "ניסה לזרוק את תפוח האדמה הלוהט ממנו והלאה".
נקבע שהשניים נושאים באחריות לנזקים באופן שווה, אך גם לקונה יש אחריות בכך שלא לקח את המכונית לבדיקה במכון טרם רכישתה. בסופו של דבר נקבע כי שווי הנזק עומד על 41,770 שקל.
מקרה זה ממחיש את הכלל "יזהר הקונה" אך הטלת אחריות בשיעור של שליש על הרוכש היא גבוהה מדי. ב-2008 התקבל חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) המטיל אחריות מלאה לגילוי נאות על סוחרי רכב, ויש להניח שתוצאת המקרה הייתה משתנה לו היה חל החוק בעת האירוע.