רוכשי דירה גילו נזילה ובעיית חניה. מי ישלם?

בני זוג קנו דירה בנתניה תמורת 1.7 מיליון שקל. רק אז התברר להם על רטיבות ברצפה ועל חניה טורית משותפת לבניין. מה קבע בית המשפט?

עו"ד אשר נוטוביץ פורסם: 17.08.14, 08:11

בני זוג שרכשו דירה בנתניה תמורת 1.7 מיליון שקל גילו כמה הפתעות לא נעימות אחרי שנכנסו להתגורר בה. כך למשל, שהחניה בבניין היא טורית, ולכן דורשת תיאום עם השכנים בכל פעם שרוצים לצאת עם המכונית. בנוסף התברר להם שהדירה סובלת מרטיבות מתחת לרצפות. הם הגישו תביעה נגד המוכרים, ולבסוף החליט בית המשפט להפריד בין הטענות: הרטיבות לא באחריות המוכרים, אבל החניה כן. לפיכך נקבע שהרוכשים יפוצו בכ-33 אלף שקל.

 

פסקי דין המעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

רכישת הדירה התבצעה בינואר 2010, והרטיבות התגלתה זמן קצר לאחר מכן, כשהקונים החלו בשיפוצים. לטענתם, הם נאלצו להרחיב את עבודות השיפוץ מעבר למתוכנן ולבצע תיקונים שונים כדי להקטין את הנזק, שכללו בין היתר החלפת הרצפה והאינסטלציה.

 

הרוכשים פנו למוכרים בכדי להסדיר ביניהם את הסוגיה, ומשלא נענו הגישו נגדם את התביעה בבית משפט השלום בכפר סבא. לטענתם המוכרים הוליכו אותם שולל בעניין הרטיבות, וכן בעניין החניה הטורית.

 

הרוכשים טענו שלו ידעו על ליקויי הרטיבות ובעיית החניה, הם לא היו מתקשרים בחוזה או לכל הפחות היו מורידים את מחיר הדירה. הם הוסיפו שבאי גילוי מצב הדירה והחניה לאשורו, אחראים המוכרים להפרה יסודית של החוזה המזכה אותם בפיצוי המוסכם - 170 אלף שקל, או לפחות בפיצוי על הנזק שנגרם להם בסך 90 אלף שקל.

 

המוכרים טענו מנגד שכלל לא ידעו על בעיות הנזילה, ולדבריהם לא ניתן לצפות מהם להרים את הרצפות ולבדוק תחתן את מצב הצנרת בטרם המכירה. באשר לחניה הטורית הסבירו שמצבה היה גלוי לעין. הם התעקשו שקיימו את החוזה בתום לב, בהגינות וביושר ולא הסתירו דבר מהרוכשים, שמנסים לגלגל על שכמם את עלות השיפוצים היקרים שבחרו לעשות, ללא קשר לליקויים.

 

מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע שחלק מהליקויים בדירה היו גלויים לעין בעת הרכישה, ובאשר לאלו שלא היו גלויים – המוכרים לא ידעו ולא יכלו לדעת עליהם.

 

לא התכוונו להסתיר

סגנית נשיאת בית המשפט, השופטת רחל קרלינסקי, קיבלה את חוות דעתו של מומחה לגבי בעיית הרטיבות וקבעה שלא ניתן לבוא בטרוניה אל הנתבעים על משהו שבעצמם לא יכלו לדעת עליו, והתגלה לתובעים רק בעת השיפוץ.

 

לדבריה, אמנם על המוכר חלה חובת גילוי רחבה מאוד, אלא שכאן לא הייתה כוונת הסתרה מטעם הנתבעים, שנתנו לרוכשים אפשרויות רבות לבקר בדירה טרם הקנייה וכך נחשפו לליקויים הגלויים לעין שהיו בדירה.

 

אולם באשר לחניה חשבה השופטת אחרת. היא ציינה שמדובר בסידור לא נוח, שהמוכרים לא יידעו עליו את התובעים במפורש, ולכן לא מילאו אחר חובת הגילוי שלהם. משכך, קבעה השופטת, זכאים התובעים לפיצויים.

 

נפסק שהתובעים אינם זכאים לפיצוי המוסכם בחוזה, אלא רק לפיצוי על הנזק שנגרם להם בפועל. לעניין זה אימצה השופטת את חישובי המומחים שהעידו בתיק, וקבעה כי שווי ירידת הערך של החניה הטורית עומד על 33,600 שקל.