מחקר של הכנסת על ההתנהלות הכספית של הרשות הפלסטינית מתריע על סכנה ליציבותה הפיננסית כתוצאה מעלייה ניכרת של חובותיה לבנקים המקומיים. חוב הרשות צמח מחצי מיליארד דולר ב-2008 ל-1.4 מיליארד דולר ב-2012. הגידול בהלוואות שנטלה הרשות נועד להקטין את תלותה במענקים חיצוניים שבלעדיהם היתה כלכלתה קורסת.
מהנתונים שמציג מרכז המידע והמחקר לוועדת הכספים, מזמינת המחקר, עולה כי המענקים המתקבלים, בעיקר מהמדינות הערביות ואירופה, עומדים להסתכם השנה בכ-6 מיליארד שקל. הם אמורים לממן קרוב למחצית תקציב ההוצאות של הרשות (42.1%) שעומד על כ-14 מיליארד שקל, לעומת תחזית הכנסות של כ-9.3 מיליארד שקל.
המחקר מציין כי ברשות שוררת "רגישות גבוהה למצבה הפיסקאלי" כתוצאה מהתלות המוחלטת בנדיבות המדינות התורמות. מסיבה זו היא הגבירה את קצב ההלוואות מהבנקים המקומיים, בעיקר לפני שנתיים כשהתרומות נפלו מהתחזיות. זאת לאחר שבקשת הלוואה מקרן המטבע הבינלאומית נדחתה בגלל שהקרן מסייעת כספית רק למדינות החברות בה.
עורך המחקר, הכלכלן ויקטור פתאל, אומר כי הסכנה ליציבות הפיננסית של הרשות, בגלל הגידול בחובותיה לבנקים המקומיים, איננה מאיימת על הבנקים עצמם. האשראי לרשות מהווה רק 14% מנכסי הבנקאות המקומית אבל בעיקר היא פועלת תחת רגולציה הדוקה של מוסדות הרשות ונהנית מרווחי ריבית גבוהים הודות לחוסר תחרות.
מדינות האיחוד תרמו לרשות מיום הקמתה כ-8.5 מיליארד אירו. סכום עתק. מה עשתה בו הרשות? זה כבר נעלם גדול. אבל המחקר חושף טפח מהתשובה האפשרית. הוא מצטט דו"ח של ועדת ביקורת מטעם האיחוד אשר התריע השנה כי הרשות "לא עשתה שימוש ראוי בכספי הסיוע לקידום רפורמות בעיקר בשירות הציבורי".
הדו"ח מדגיש כי "חלק ניכר מעובדי המגזר הציבורי של הרשות מקבלים שכר מבלי לעבוד בפועל". אבל המסקנה משום מה היא "להמשיך לשלם לעובדים את שכרם כדי להימנע מפגיעה ביציבות", כשלדעת הביקורת מאיים על כספי הסיוע "חשש לשחיתות ו/או לשימוש לא הולם בכספים למטרות אחרות".
המחקר איננו יורד לפרטי מקורות ההכנסה של הרשות. בחינתו את סחר החוץ מסתכמת ביחסי הרשות עם ישראל. "הם מלמדים על התלות של הרשות בכלכלת ישראל, ביצוא סחורות ושירותים וביבוא חלק ניכר מהסחורות. קרבת השוקים ואיחוד המכס מקלים את הסחר כי עלויות השינוע, ההובלה והמכסים נמוכות לעומת הסחר עם מדינות אחרות".
בסיס יחסי הסחר הם פרוטוקולים שנחתמו כחלק מהסכמי אוסלו. נתוני בנק ישראל של היקף הסחר המצוטטים במחקר, פורסמו לפני כחודשיים לגבי תקופה מלפני שנתיים. המכירות של ישראל לרשות עמדו אז על כ-16.4 מיליארד שקל לעומת הרכש הישראלי מהרשות שהסתכם בכ-3 מיליארד שקל. את הפער קיזזו חלקית שירותי העובדים שבאו מהרשות.
לפי הסדרי הסחר ואיחוד המכס, ישראל גובה מסים עבור הרשות על מוצרים שעוברים דרכה לרשות. אבל בטרם יועברו כספי המסים לרשות, מקזזים מהם את חובות הרשות על שימוש בשירותים ישראליים (בעיקר חשמל, מים, בתי חולים, ביוב). אם נותר הפרש בחשבון השנתי, הוא עובר לתקציב הרשות. בפועל נוצר מהסידור הזה חוב לישראל של כ-2 מיליארד שקל.
הרשות עדיין חייבת לישראל חלק מהמקדמות. יחד עם הפער המצטבר כתוצאה מהקיזוז החלקי, תפח החוב למימד המפלצתי. צרכן מקומי כבר מזמן היה יושב בחושך. אבל לרשות יש יחס מיוחד. הממשלה לא הרשתה לנתק אותה, וגם לא להגדיל את הקיזוזים. חברת החשמל הממשלתית משלמת את המחיר. מחאותיה בוועדות הכנסת לא עזרו. עכשיו היא מצפה לישועת בג"ץ.
יו"ר ועדת הכספים ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי) הזמין את המחקר לקראת דיון שזימן לחודש הבא על החרם שהכריזה הרשות על מוצרים ומפעלים ישראליים. איך זה קשור למחקר? "דרך ההנחה של 10% בחשבונות החשמל שאבו מאזן מבטיח לכל סוחר פלסטיני, שנהנה מהחשמל, כדי לסבסד את השתתפותו בחרם.
"המחקר מראה את האיוולת של המדינה המאפשרת לרשות לחגוג על חשבון משלם המסים הישראלי בכסף שהיא חייבת על שירותים שקנתה מישראל. המחקר גם מצא כי מקבלי שכר רבים ברשות אינם עובדים. אולי זה המקור למשכורות שאבו מאזן משלם למשפחות המחבלים הכלואים בישראל. זו תופעה הגובלת בחוצפה ואבסורד שהוועדה צריכה לשים לה קץ".