"הלב קבע". מדעי הרוח, עם 700 בפסיכומטרי

עם ציון כזה כל הדלתות נפתחות, אבל סטודנטים רבים בוחרים לוותר על לימודים בפקולטות שמבטיחות מקצוע מכניס, לטובת התחום שבאמת מעניין אותם. "כולם שואלים: 'אז למה לא הלכת להיות רופא?' אבל הפסיכומטרי הוא לא מה שיקבע את העתיד שלי"

המעטפה שמכילה את ציון הפסיכומטרי כבר נפתחה. הציון - יותר מ-700. ההורים אומרים רפואה, החברים דוחפים למדעי המחשב, והלב? הוא רוצה למדעי הרוח. חרף הדיווחים המטרידים על הירידה המתמדת במספר הנרשמים לתואר ראשון במקצועות ההומניים והסיפורים על הקשיים למצוא עבודה, במסדרונות הפקולטות ניתן למצוא גם כאלו שציוניהם בבגרות ובבחינה הפסיכומטרית אפשרו להם ללמוד כל מקצוע שהוא, כולל הרווחיים ביותר. ועדיין, הם בחרו בתחום במשבר.

 

פותחים שנה אקדמית - הכתבות האחרונות:

באוניברסיטה ובמכללה: חוזרים לאקדמיה

על כלכלה ופריפריה: איפה לומדים העשירים?

"שערורייה שהמדינה מממנת לימודי משפטים ומנהל עסקים"

 

"לא רציתי לתפוס את עצמי בגיל 40 ולהתחרט על כך שלא למדתי את מה שיש לי תשוקה אליו", מסבירה קורין (25), שהחלה שלשום (יום א') לימודי תואר ראשון במסגרת תוכנית המצטיינים של אוניברסיטת תל אביב במדעי הרוח והאומנויות. היא סיימה את לימודי התיכון בהצטיינות, בצבא הייתה בממר"ם, המשיכה לקורס קצינים והשתחררה מצה"ל לאחר שש שנים. בפסיכומטרי היא קיבלה 728.

"אין ספק שההמשך הטבעי היה ללכת לעולם ההיי-טק וללמוד מדעי המחשב", היא מודה, "אבל בסופו של דבר החלטתי שאני רוצה ללכת עם הלב ולא עם המקצוע המכניס, המבטיח, עם המשכורת הגבוהה והיציבות. אני רוצה לתת לעצמי הזדמנות לפתח קריירה במה שמעניין אותי". את הדעיכה של מדעי הרוח בשנים האחרונות היא רואה כמטרידה מאוד: "אסור לתת למקצועות האלו לגווע, חינוך לא מסתכם רק בלימוד מקצוע רווחי. אני חושבת שמדעי הרוח נותנים לבוגר מיומנויות וכישורים שהוא לא יקבל בשום מקצוע אחר".

 

ערן שליט (24) קיבל בבחינה הפסיכומטרית 738. משהגיע הזמן לבחור מה ללמוד באוניברסיטה הוא בחר במחשבים. "זו הייתה בחירה מתבקשת לנוכח הציונים והתחלתי ללמוד בפקולטה למדעי המחשב", הוא משחזר, "אלא שמהר מאוד הבנתי שזה לא הכיוון שאני צריך להמשיך בו והפסקתי את הלימודים באמצע. בשלב הזה הייתי קצת אבוד". בתחילה האופציה ללמוד מדעי הרוח כלל לא עלתה על הפרק.

"תמיד אמרו לי שאין מה לעשות עם זה", הוא מספר. "בסופו של דבר החלטתי לא להקשיב לאף אחד וללכת עם הרצונות שלי". שליט החל ללמוד השנה תואר ראשון בארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב. "רציתי ללמוד משהו שאני אהנה ממנו, לזכור את הלימודים כחוויה מספקת ולא כסיוט. בעיניי, ברגע שאתה מבין את העבר שלך, אתה מבין מאיפה באת - אבל כיום, לצערי, פחות מסתכלים על זה ככה. כיום התרבות חומרית יותר, ואנשים מתמקדים בשאלה איך יוכלו לממן את עצמם יותר מבהרחבת הידע שלהם".

 

"צריך איזון בין המשכורת לאהבה למקצוע" 

"ההנאה מהלימודים עצמם יכולה לגרום לי להצליח הרבה יותר מאשר אם הייתי הולך ללמוד רפואה או הנדסה", מסכים אור אסטרוגנו (24), שקיבל 736 בפסיכומטרי לפני שלוש שנים. הוא התחיל עכשיו שנה א' בלימודי תרבות, יצירה והפקה במכללה האקדמית ספיר, לאחר שנה וחצי של לימודי ניהול תעשייתי. "שיניתי באמצע מתוך הבנה שבעצם אני לא רוצה להתעסק במה שהתחלתי ללמוד, אלא במשהו שאוכל לאהוב וליהנות ממנו".

הדילמה הזו לא זרה גם לרבים מהמרצים שמלמדים את אותם הסטודנטים. פרופ' קרין נהון, חוקרת וחברת סגל בכיר בביה"ס לממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה ובביה"ס למידע באוניברסיטת וושינגטון, קיבלה 753 בפסיכומטרי לפני כ-22 שנה. כאחת הבנות היחידות בכיתה שלמדו 5 יחידות פיזיקה ומתמטיקה, זה היה ברור שתלמד זאת גם באוניברסיטה. "לא שאלו אותנו בכלל", היא משחזרת, "אבל הרגשתי שזה לא בשבילי ומאוד רציתי ללמוד משהו אחר".

 

אחרי סמסטר אחד, היא עברה ללימודי מדעי המחשב ומדעי המדינה. מאז היא עוסקת בתחום, "בפוליטיקה של המידע והטכנולוגיה", היא מסבירה. לדבריה, "אדם צריך ללכת אחרי הלב שלו. אם יש לו תשוקה לנושא מסוים והזיק בעיניים נדלק לו כשהוא מתעסק בנושא הזה, לשם הוא צריך ללכת ולא בגלל שהחברה מצפה ממנו ללכת להיות כלכלן, עורך דין, או שאימא שלו מצפה ממנו להיות רופא".

 

"פחדתי להיקבר בחומר חסר משמעות"

נהון מייחסת חשיבות מיוחדת לנוכחות של סטודנטים בעלי פסיכומטרי מעל 700 בפקולטה למדעי הרוח: "התעשייה, הסקטור הפרטי והעסקי, זקוקה מאוד לאנשים שחושבים מחוץ לקופסה, ואלה באמת האנשים שלומדים מדעי הרוח בשילוב עם משהו אחר. אלה האנשים שלא עושים בדיוק מה שאבא ואימא תכננו לנו בגיל אפס".

 

גם הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (37) מהמחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בר אילן קיבל מעל 700 בפסיכומטרי לפני 15 שנה. הוא התקבל ללימודי משפטים, אבל לבסוף עשה תואר

ראשון בחינוך במכללה לחינוך בישיבה והמשיך לתואר שני ודוקטורט במחשבת ישראל בבר אילן. "החשש שלי שאקבר בתוך חומר שהוא חסר משמעות לחיי היה גדול מאוד", הוא מסביר.

 

"אפילו שהייתי רשום למשפטים, הרגשתי משיכה גדולה מאוד ללימודים שמצד אחד ייתנו מענה לצרכים הרוחניים שלי ולרצון שלי להחכים ולהשכיל, ושיאפשרו לי למצות את עצמי בצורה יצירתית ולתרום תרומה רוחנית לעולם", הוא ממשיך. "אני חס על האנשים שלומדים מקצועות שלא נותנים הרבה מעבר למקצוע. זה מייגע ומטריד. אצלנו, המיזוג הזה בין מקצוע כמו מדעים או הנדסה, לענף שמוקדש לעולם הרוח ולעולם המחשבה, הוא מיזוג חכם שלא פוגע באפשרויות התעסוקה העתידיות ואף הופך אותנו לאנשים טובים יותר".