פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
להסדרי הראייה עם הילדות – בנות 9 ו-7 – הגיעו בני הזוג עוד במקביל להליכי הגירושים, אלא שבחלוף זמן קצר הגישו שניהם תביעות לבית המשפט לענייני משפחה בקריות: האב תבע הפחתת מזונות בטענה שיכולותיו הכלכליות צומצמו, ושמשפחתו החדשה לא מותירה לו פנאי לפגוש בבנותיו בתדירות גבוהה.
האם, מנגד, תבעה לאכוף על האב לקיים את הסדרי הראייה בטענה שהוא לא מתראה עם הבנות בכלל.
השופט ניצן סילמן הציע לצדדים מתווה לפתרון: האם תסכים להפחית מעט מסכום המזונות, ואילו האב יתחייב לעמוד בהסדרי ראייה מצומצמים – בכל סוף שבוע שני בלבד. האם הסכימה להצעה, ובלבד שהאב יקיים קשר מינימלי עם בנותיו, אלא שהוא התעקש לסרב.
בבית המשפט ציירו גורמי הרווחה תמונה עגומה שלפיה האב מסרב להתראות עם הקטינות לחלוטין, ולמעשה מאוגוסט השנה הוא ניתק עמן כל קשר, תוך שהוא מאשים את האם שהביאה אותו למצב הזה.
השופט סילמן הפציר באב לקבל את הצעתו, לפחות למען הבנות, אך ללא הצלחה. בלית ברירה החליט השופט להטיל עליו סנקציה עונשית, שמטרתה לחייב להתראות עם בנותיו.
משכך נקבע שבכל פעם שהאב יפר את הסדרי הראייה, יתווספו 350 שקל לסכום המזונות שעליו להעביר לאם. השופט הזהיר שאם גם אז לא ישנה האב את עמדתו - ייתכן שהסנקציה תוחרף.
השופט קבע שישנם מקרים שפשוט אינם מאפשרים התעלמות מצד מערכת המשפט: ניתוק קשר עם הילדים גורם לנזקים לנפשם, שממילא נפגעה מעצם פירוק התא המשפחתי. עוד נגרם נזק להורה השני, שנאלץ להתמודד עם הקשיים של הילדים ועם הטיפול המוגבר בהם.
התנהלות האב מקוממת, קבע השופט, ופסק שכאשר הורה מזניח את ילדיו באופן קיצוני, יש להתערב ולנקוט בצעדים קיצוניים. השופט הבהיר, שמטרת הסנקציה היא לגרום לאב להתראות עם הקטינות: תחילה בכפייה אך לאחר מכן, קיווה, "מתוך שלא לשמה יבואו לשמה".