מה היה קורה אילו? דיכאון כתוצאה מהחמצה

תחושת ההחמצה גורמת לרבים דיכאון וביקורת אישית נוקבת, האם אפשר וצריך להתמודד בהצלחה עם המשברים הנפשיים שמלווים את התהליך בלי לייסר את עצמנו לנצח?

האם בכל פעם אנחנו מקבלים החלטה נכונה? מאחר ומרבית חיינו אנו עוסקים בקבלת החלטות גדולות ומשמעותיות, חשובות וקלות-ערך, לא פלא שמדי פעם, בהסתכלות לאחור, אנו חשים ששגינו בקבלת החלטה זו או אחרת.

 

עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו

 

היינו שמחים לו יכולנו להזיז את השעון לאחור ולקבל החלטה שונה. הזמן מתקדם בקו ישר - חישבו על המטפורה "לא ניתן להחזיר את מחוגי השעון אחורנית".

 

להתמודד עם ההחמצה

החמצה: כשמה שהיה לעולם לא יחזור להיות

מרגישים כל הזמן החמצה בחיים? כך תתגברו

 

איך נעשית החלטה?

נסו להיזכר כמה פעמים עברה בראשכם המחשבה: כמה חבל שלא בחרתי בנתיב אחר, שנמנעתי מלומר מה שאמרתי, חבל שלא קניתי את הדירה ההיא, חבל שלא טיפחתי את הקשר עם בן או בת זוג פוטנציאלית, או להפך...איך הסתבכתי בקשר עם...?

 

החלטותינו השונות כרוכות בד"כ בעשיית דבר, או אי-עשייתו, קבלת הצעה או דחייתה אדגיש רק שתוצאה של החלטה עשויה, במבט לאחור, להחשב כמוצלחת או כטעות. יש טעויות מרות הגורמות מאוחר יותר לצער, כאב, חרטה ובעיקר תחושה של החמצה.

 

הבעיה העיקרית היא שיש החלטות שברגע קבלתן הן נראות סבירות לאור הנתונים שיש בידנו באותו רגע ורק מאוחר יותר הן נתפסות כשגויות ומתבררות כהחמצה. למרות שמומלץ לכולנו לנהוג לפי הכלל של "סוף מעשה במחשבה תחילה", הרי מעצם היותנו בני אדם אין אנו נוהגים בחיי יום יום כאותם שחקני שחמט מעולים המחשבים צעדיהם כמה מהלכים קדימה.

 

הספרות, השירה, התיאטרון והקולנוע עשירים בדוגמאות של התמודדות פנטסטית אם הניסיון להזיז בכ"ז את מחוגי השעון אחורה. יעידו הדוגמאות הרבות של עלילות המתארות את קיומה של 'מכונת הזמן' הלוקחת את הגיבורים אחורנית לתקופת זמן קודמת על מנת לתקן דברים ולמנוע תקלות שתתרחשנה בעתיד.

 

היזכרו בסיפורים או בסרטים שבהם ניתנת האפשרות להצביע על "מה היה קורה אילו?" למרבה הצער גם אינשטיין לא הצליח להזיז את הזמן אחורנית ולכן נגזר על בני אנוש להקלע למצבים של חרטה וחווית החמצה. השאלה החשובה הרלוונטית לאנשי בריאות הנפש ולמעשה לכל אדם, היא בעיקר איך מתמודדים עם חוויית ההחמצה.

 

מחשבות טורדניות ותחושת חוסר ערך

מאחר ותחושת ההחמצה בעוצמותיה השונות שכיחה למדי, חזקה על מרביתנו שאנו מתמודדים עמה בדרך כלל בצורה יעילה. הבעיה מתחילה אם אנו שוקעים בחשיבה טורדנית על מה שהיינו יכולים, או צריכים לעשות כדי להמנע מההחמצה.

 

גם כשההחמצה היא בנושא מרכזי ומשמעותי לחיינו כגון החלטה על מסלול לימודים, בחירת בן או בת זוג, עדיין לא כל החמצה חייבת לגרום לדיכאון. מצב דיכאוני יביא ל הגברה בתפיסת גודל ההחמצה ומכאן כאב לב ומצוקה גדולים יותר.

 

מצד שני, סדרה של החלטות שיש בהן החמצה עשויה לגרום לתגובות דיכדוך, תחושות אבדן וחווית דיכאון (לא בהכרח דיכאון מג'ורי). גם חרדה הגורמת להמנעות ובשל כך החמצה של מפגשים, חוויות או הנאות יכולה להתעצם אם צוברים חוויות החמצה חוזרות ונשנות המביאות לפגיעה בדמוי העצמי ובקורת מוגזמת על שיקול הדעת העצמי.

 

חווית הדיכאון כרוכה הרבה פעמים בתחושת החמצה. במהותולפעמים מורכב הדיכאון ממַנה גדולה של בקורת עצמית נוקבת ואכזרית. נושא שמוכר היטב בטיפול הפסיכולוגי ובמחקרים רבים בארץ ובעולם.

 

זוהי התחושה של אדם שהוא חסר ערך, לא מגיע לו דבר, הוא אכזבה לעצמו ולסובבים אותו. תחושת ההחמצה טורדת את מחשבתו והוא מאמין שבגלל שלא ניצל הזדמנות זו או אחרת אין סכוי שיקבל 'הזדמנות נוספת' וכך הפסימיות, העדר תקווה ותחושת חוסר האונים מעצימים את הצער והחרטה על ההזדמנויות שהוחמצו.

 

ברור שהרגשות אלו אינם מתרחשות אצל כולנו. אבל מי שמרגיש בסימנים של פסימיות מתמשכת ומסגל לזהותם, כדאי שיפנה לקבל יעוץ מקצועי שיחלצו מהמשבר.

 

פרופ' עמירם רביב, דיקן בי"ס לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א). ישתתף ביום הדיכאון הבינלאומי בדגש על תחושת ההחמצה, במשותף עם מכון "פסגות" ומשרד הבריאות בסינמטק ת"א ביום חמישי, 6 בנובמבר 2014