בין סיציליה לברלין, בין יומולדת לבר מצווה, בין שיפוצים לשאר פרויקטים אינטנסיביים, בין רוחות קרירות לבעירה כללית שמעוררת מועקות - מוצאת זמן לטפס בסולם החדש והמדוגם אל גינת הירק שעל גג החנייה. שם, למרות חמסינים לא ברורים בנובמבר, הסתיו בואך חורף כבר בעיצומו. עלים ירוקים ממלאים את המכלים להתפקע, ועם טיפות של טל או גשם שנקוו בהם - יכולה לרגע לדמיין שאני במציאות צוננת ומאוזנת בהרבה.
עוד מתכונים בערוץ האוכל:
את עלי התרד הבשרניים אני מצוותת לסלט ולמרק, מהבזיליקום מכינה את הסחוג הזה, עלי רוקט מצטרפים לעגבניות ערבה מהשוק שגם הן בקאמבק עם דעיכת החום המדברי שעוטף אותן, בצלים ירוקים משתדכים לאבוקדו שנמצא עכשיו בשיא רכותו הקטיפתית, עלי מנגולד וסלק שגבעוליו בוהקים באדום-ורוד מתמלאים ומתגלגלים, הנענע הבדואית (חבאק) מבשמת קומקומים של תה רותח לעת ערב, עלי שומר מצטרפים בהשראת סיציליה לכל סיר, עלי באק צ'וי וטאק צ'וי נזרקים לווק עם קצת שום, ג'ינג'ר וצ'ילי, קולורבי קטנים ופריכים מתפצחים בפה כמו שהם ישר מהאדמה כי חבל למהול את טעמם, עלי שמיר מתווספים למלפפונים בכבישה ביתית ואפילו הכרוב הסיני הופך לקימצ'י חריף שיתלווה לברביקיו קוריאני משובח.
רק עלי הקייל מזדקפים לעברי בסלסול מהודר, מותחים עלים בצבעי ירוק כמעט שחור, ומפצירים בי לקטוף מהם עוד ועוד כדי שיוכלו מצידם להוכיח לי באיזו מהירות הם מתחדשים.
אני יודעת כמה בריאים הם אלה ואיזה ערכים תזונתיים הם אוצרים בתוכם, איכשהו הצליחו אפילו להפוך לטרנד מבוקש מאוד בשווקים ובמסעדות. ובכל זאת, מתקשה להפגין כלפיהם חיבה ולהתפתות להכניס אותם למטבח. מדי פעם אקצוץ מהם כמה עלים ואוסיף למרק, ותו לא.
הבוקר החלטתי לתת להם צ'אנס. קצצתי, חלטתי, תיבלתי והוספתי מכאן ומכאן. לשתי והידקתי, שימנתי ואפיתי. יופי של קציצות נתנו לי עלי הקייל מהגינה, מודים על שהענקתי להם הזדמנות נוספת.
המרכיבים ל-15-12 קציצות לא גדולות:
1/2 ק"ג עלי קייל מסוג אחד או יותר2 תפוחי אדמה קטנים, ללא קליפה
1 בצל
1 ביצה
1/2 כוס פרמזן מגורר
קורט נדיב של מלח ים
2 כוסות מים רותחים
שמן זית לזילוף
אופן ההכנה: