לא נולדתי בפולין ואיני מדבר את שפתה. אפילו אמא ואבא שלי נולדו כאן וסבתא, אוי סבתא, שעלתה לארץ כל כך צעירה, בשנות ה-20 לחייה, נפטרה כל כך מזמן - לפני יותר מ-30 שנה. לצערי, אני לא ממש יכול אפילו להיזכר בטעמן של עוגות השמרים שלה - אולי שהיו די יבשות, אם אני עושה סוג של סיאנס קולינרי.
עוד מתכונים בערוץ האוכל:
ואפילו הקיכלעך, שהייתי עוזר לה להכין בעזרת כוס קטנה שבורה, לא ממש זכורים לי לדאבוני. אני לא מדבר פולנית, ואפילו ששם משפחתי זהה לשמו של הקומרובסקי נשיא פולין, ביקרתי שם רק פעם אחת. אבל כשמהמכון הפולני קבעו איתי פגישה לקראת שבוע האוכל שקורה השבוע – שמחתי. אנחנו הפולנים ממש מתביישים במסורת הקולינרית שלנו, נוהים אחרי מתכונים ים-תיכוניים, רוטטים למטעם כל בהרט או ראס אל-חנות. ומה איתנו? אנחנו לא רק מתביישים במסורת שלנו, אנחנו גם קצת בזים לה.

ולמה? בואו לא נשכח שאבותינו וסבתותינו שהגיעו לכאן מפולניה, באו מהפוגרומים לתוך שואה קולינרית זוועתית של ממש. איפה דגי הנהרות השמנים, הכרישות העצומות והאווזים השמנים? איפה היו פה ברווזים שמנים לא פחות ועסיסיים כל כך? איפה היו פה השמנים של מזרח אירופה, פטריות היער, הדומדמניות והפטלים של שם? איפה היו החזירים והבייקון והאיילים? קדחת.
היעדר חומרי הגלם הראויים כאן גרם לכך שהבישול הפולני קיבל כאן רדוקצייה איומה והתנוון למספר קטן מאוד של מחנות – גפילטע, כבד קצוץ ורגל קרושה בראשן. קריקטורה גרוטסקית על עבר קולינרי מפואר. הגפילטע וחבריו הפכו להיות הדינוזאורים שאנחנו מגישים לשולחן ראש השנה ופסח, סוג של מסורת שאבד עליה הכלח ושאנחנו מתעבים, לא פחות מכך.
האמת, כמובן, נמצאת איפשהו בבורות ההריגה של פולנייה. איפה שכל התרבות הזאת נהרסה ונעלמה ויחד איתה מתכונים רבים מספור. אז כשפנו אליי - שמחתי. שמחתי ליצור חגיגה של פלדלעך ולהחזיר את הביאליסטוקער פלצעל הזה לחיים.
שמחתי להחזיר עטרת בצקים שנעלמו לנו מהרפרטואר ושבכל הארץ התנדבו אופים צעירים ומתוקים כאחד, החליטו לעשות את הווריאציה האישית שלהם על הביאליסטוקער פלצעל הזה. מי שם שמאלץ בתוך הבצק, והאחר מכין קונפי בצלצלים כדי להניח מעל. עשרות סוגים של ביאליסטקער פלצעל יאפו בהמוניהם השבוע בכל הארץ. תודו שזה מדהים ונהדר.
לפני המתכונים, העליתי לפניכם תמונות מהמעבדה - כל מיני מאפים שהכנתי לרגל השבוע הפולני במטבח ביתי שבמתת, בין ביאלי לביאלי:
לחם כוסמת קלוייה עם המון ציבלעך - בצל אפויים עם חמאה וסוכר...פלפל שחור בתוך הבצק
בובצ'יק פולני לתפארת עם תפוחי אדמה מגורדים קמח ושמרים
הומאז' למרק של סבתא שלי שהיתה מכינה את שקדי המרק בעצמה כמובן (קראו להם אז מנדלעך)! לקחתי חלות וציפיתי אותן בשקדי מרק לפני האפייה וככה הן נראו ביציאה
עוגת שמרים פובידל - עם שזיפים אירופיים מיובשים מבושלים בפורט עם כוכבי אניס ומקלות קינמון וווניל, קצוצים עם חמאה חומה ומגולגלים בבצק שמרים
לחם שיפון פולני כבד שבכבדים
וריאציה אישית שלי לביאלי של ניו יורק (ר' מתכון קלאסי בהמשך).
המרכיבים:
200 גרם פרג טרי טחון
1.25 כוס חלב
2 כפות סוכר
1 כף גרידת לימון
50 גרם חמאה פושרת
1 ק"ג קמח חלה
6 ביצים
200 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
30 גרם שמרים טריים
1 כף מלח
למילוי:
10 בצלים בינונים, קצוצים בינוני
שמן תירס
2 ביצים
מעט חלב
אופן ההכנה:
ביאליסטוקער פלצעל, ובאמריקאית ביאלי, הוא מאפה עם בצל ופרג, והוא טרנדי ונפוץ ביותר בניו יורק ובברוקלין. שם אוכלים אותו כמו בייגל, עם קרים צ'יז ולאקס - סלמון מעושן. מתכון שהכנתי לפני מספר שנים לבקשת ג'ניה, שעד אז הייתה מביאה את הביאלי עמה במזוודה מהתפוח הגדול
המרכיבים:
לבצק:
6 כוסות קמח לבן ללחם
2.5 כוסות מים קרים (רצוי מינרליים)
30 גרם שמרים טריים
1.5 כפית מלח
2 כפות סוכר
למילוי הבצל:
3 בצלים בינוניים
4 כפות פירורי לחם אמיתיים
3 כפות פרג טרי, לא טחון
אופן ההכנה:
מאפיות וקונדיטוריות שייטלו חלק בשבוע האוכל הפולני (ע"פ סדר א-ב):
אדון שיפון (רחובות), בר לחם (תל אביב), ברד סטורי (תל אביב), הבייגלה של מרקו (קריית אתא), הנחתום (בני יהודה), זומר (תל אביב), יפתח לחם (מטעים), כישורית (כישורית), לה מולאן (תל אביב), לחם ברויטמן (אילת), לחם טנא (גשר הזיו), לחם שחר (משמר השרון), מועדון הלחם הטוב (כפר כמא), מעשה ידיים (צפרירים), עלחם (חולתה), קונדיטוריה גל (חיפה), קונדיטוריה ספירא (חיפה), קונדיטוריה שני (חיפה), קפה פלמר (חיפה).
מאפיות שמכינות ביאלי:
הנחתום, רמת הגולן
שלום עלחם, חולתה
זומר, תל אביב
בר לחם, תל אביב
ברויטמן, אילת
ארז קומרובסקי מנהל את בית הספר לבישול גלילי בביתו שבמתת. לאתר בית הספר לבישול גלילי