פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
האירוע התרחש לפני יותר מעשור: באפריל 2004 ביקש מנהל בית הספר הדמוקרטי שברמת הגולן מהתלמיד לעזור לו בפינוי מסגרות של חלונות עץ ישנים. בעת השלכת המסגרות אל מכולת האשפה – שגובהה היה כ-2 מ' – נחתך בידו מזכוכית. כתוצאה מכך נגרמו לו קרע בשורש כף היד וחתך בגיד, והוא נאלץ לעבור שני ניתוחים וסדרה של טיפולי ריפוי בעיסוק.
התלמיד הגיש תביעה לפיצוי על נזקיו נגד בית הספר, המנהל, חברת הביטוח של בית הספר ("הכשרת היישוב") והמועצה האזורית גולן. לטענתו, כבן להורים בעלי משק, הנכות שבגללה אינו מסוגל לעבוד בעבודה פיזית היא משמעותית.
המנהל טען בבית המשפט שביום המקרה ביקש התובע להצטרף לעבודה ואף הפציר בו שיאפשר לו להשליך את המסגרות למכולה. לדבריו, בהתחשב בגילו ובכך שהתלמידים בבית הספר לוקחים כדרך קבע חלק בתחזוקתו – הוא נענה לתלמיד.
המנהל ובית הספר הגישו נגד משרד החינוך הודעת צד שלישי, וטענו כי מאחר שהמנהל הוא עובד של משרד החינוך – המשרד צריך לשאת באחריות, או לכל הפחות ברובה. משרד החינוך טען אחרת: לדבריו הוא לא שימש מעסיק של המנהל ולכן אינו חייב באחריות על מעשיו, מה גם שמבחינה מעשית – עבודתו לא הייתה נתונה לשליטת המשרד, למעט במישור הפדגוגי.
סגן נשיא בית המשפט בנצרת, השופט יוסף סוהיל, קבע שהמנהל לא היה צריך לאפשר לתלמיד לעזור לו בעבודה שטומנת בחובה סיכון, גם אם זה הציע זאת מיוזמתו. מה גם שמהעדויות והראיות עלה כי מי שביצע את עבודות הפינוי לבדו היה התובע, ואילו המנהל עמד מהצד וצפה במתרחש.
השופט דחה את הודעת הצד השלישי נגד משרד החינוך וקבע שהמנהל הוא עובד של המועצה האזורית גולן ולא של משרד החינוך. בהקשר זה פסק השופט כי המנהל לא נהג כשורה בעצם הטענה שמשרד החינוך היה המעסיק, שעה שידע היטב כי המועצה היא המעסיקה שלו. כמו כן הבהיר השופט כי התאונה לא אירעה בשל ליקוי כלשהו במתקני בית הספר, אלא בגלל מעשה הרשלנות שבהתנהלות המנהל.
בסופו של דבר חויבו כל הנתבעים לשלם לתובע 1.22 מיליון שקל, בין היתר כפיצוי על הפסד כושר השתכרות, כאב וסבל והוצאות רפואיות. הנתבעים חויבו גם בהוצאות משפט של 7,000 שקל ושכר טרחת עו"ד של 23% מסכום הפיצוי.
המנהל ובית הספר חויבו גם בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של משרד החינוך בסך 14 אלף שקל.