פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
בני הזוג התגרשו ב-1998 לאחר 10 שנות נישואים. בהסכם הגירושים נקבע שהבעל יעביר את חלקו בדירה לאישה, שבתמורה תוותר על כתובתה ועל מזונות הילדים, בשל מצבו הכלכלי הקשה של האב.
אלא שבחלוף 12 שנים הוא חזר לבית הדין הרבני והצהיר שההסכם נחתם משום שהוא נקלע לחובות כבדים, והוא ואשתו רצו להבריח נכסים ולהרחיק נושים. הוא הוסיף כי בדרך זו אשתו גם הייתה זכאית להבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי.
התובע הוסיף כי כבר בערב שלאחר הגט הוא חזר להתגורר עם אשתו וב-2004 אף נולד להם ילד נוסף. הוא טען כי חלק מחפציו אוכסנו ביחידה נפרדת בדירה - במטרה לרמות את חוקרי הביטוח הלאומי. כל מעשי הרמייה וההטעיה, טען, נעשו במתואם עם אשתו, שעמה המשיך להתגורר עד 2010.
מנגד טענה האישה כי התגרשה מבעלה כיוון שהיה מובטל וצרך סמים ואלכוהול. לאחר הגירושים, טענה, הוא התגורר ביחידת הדיור שהופרדה מהדירה וכללה כניסה נפרדת. לדבריה, רק בשנה 2004 הם חזרו להתגורר יחד, עד שהוא הורחק מהבית ב-2010 בעקבות עבירות אלימות.
האישה הוסיפה שאין חשש שהדירה תילקח מבעלה לשעבר, שכן הנכס רשום עד היום על שם שניהם.
אב בית הדין, הרב אהרן כץ, והדיינים הרב ישי בוכריס והרב אליהו אריאל אדרי, קבעו כי העובדה שבני הזוג התנהגו כנשואים לאורך השנים, מוכיחה כי הסכם הגירושין נעשה למטרת הברחת נכסים בלבד. הם הוסיפו שאמנם יש למנוע מהבעל "להרוויח" מרמאותו, אולם האישה הייתה שותפה מלאה לכך, ולכן גם היא לא יכולה ליהנות מכך.
לפיכך קיבלו הדיינים את הודאת הבעל, וקבעו כי הסכם הגירושין בטל.