עוד מתכונים בערוץ האוכל:
האוכל בבית החולים נורא. הבעתי את דעתי בנושא לא מזמן ובהרחבה. ועדיין, קשה לי להמשיך מבלי שאוסיף שוב משפט או שניים על מצבו המחפיר. נתחיל מהסוף: איני מצפה למסעדת שף בבית החולים. ממש לא. יתרה מזאת - אני מבין את המגבלות כולן - כמויות, עלויות חומרי גלם. הכל. מה אני לא מבין? מדוע למשל תמיד כל האוכל - ולא רק הסלט - מוגש קר, מהקרר. גם מנות כמו למשל עוף, שהגיע למרבה הזוועה עם נוצה זקורה תפארת על שוקיו.
מה לגבי בחירת האוכל? ירקות "מאודים" שהיו אמורים להיות לב התפריט דל השומן שנכפה עלי היו ספוגים בשמן. אני גם בספק אם מנת פסטה דביקה עם רסק עגבניות וחתיכות בצל חי עונה על מה שהרופאים רשמו עבורי באופן אישי, ובטח שלא ככלל עבור אנשים שאסור להם לזוז והם תקועים במצב שכיבה ימים ארוכים.
רוצים לאכול משהו בקומה? אתם בבעיה, כי בעגלות הקפה של בית החולים המצב לא טוב בהרבה. הקפה סביר, נכון, אבל המאפים חיוורים וחסרי טעם גם אחרי חימום. בקיצור - ליבי עם המאושפזים, הרופאים וצוות בית החולים שנמנע ממנו מאיזושהי סיבה להתארגן ולהצטייד באוכל בצורה אחרת ונאלץ להסתפק במצאי בית החולים. במילה אחת: בושה.
בחזרה לתיאבון החוזר. המטרה בראשונה שסימנתי לעצמי בעודי חוזר לעצמי ומדפדף בתמונות האוכל ברשתות החברתית הוא לבקר את מזנון ארוחת הבוקר השבת של מסעדת גופרמן שבמושב רשפון.
כך התיישבנו בשבת 8 חברים לארוחת בוקר. בחוץ גשם, בפנים אח בוערת ואחלה אווירה. המזנון גדוש וצבעוני. חלק מהדברים נראים בנאליים - מגדל פרוסות העגבניות למשל - אבל השימוש בחומרים גלם טובים מפצה על אופני ההכנה הבסיסיים והלא מתחכמים, שמנפקים תוצאות טעימות וטובות (גם במקרה של העגבניות, אגב).
התחלתי בקערת סביח מפוארת, שתפסה את עיני כבר בתמונות שראיתי באייפד בבית. החצילים כאן היו קלויים, הטחינה (המעולה!) של השומרונים מ"הר ברכה" והיה גם לבּנה שהנחתי במשורה מעל. כך נוצרה לי צלחת ראשונה מעולה.
מיץ תפוזים סחוט במקום, אתנחתה קצרה ואני מוכן לשוב לבופה. הפעם הלכתי על מעין שקשוקה עם פרחי כרובית אפויים ושוב הפטנט של הטחינה עם הלבּנה. עוד צלחת טובה.
המשכנו עם טעימות של סלט טבּולה, עוד סלט על בסיס חיטה, ירקות טריים פרוסות גס ולצידם עגבניות טריות וטחינה, סלט פירות, פירות טריים, כדורי שוקולד, עוגה ביתית, ריבה מעולה על פרוסות חלה מתוקה - קינוח שאהוב עלי עוד מילדותי - ועוד. בקיצור, לא חסַר לי כלום.
עוד קפה, עוגת טירמיסו, עוגת גבינה עם דובדבנים בסירופ מהתפריט הרגיל, עוד כמה גיחות קטנות למזנון והייתה אחלה אווירה ואחלה ארוחת בוקר, שהחזיקה אותי שבע עד אחר הצהריים (את רוב האנשים זה החזיק יותר. אבל זה כבר סיפור אחר). עוד שבת עברה.
האמת היא שאני בכלל לא בטוח שהחמין הזה מצרי. אנחנו קוראים לו כך מכיוון שהיו מכינים אותו ההורים של אשתי - אה, כלומר הגברת! - והם בטוח ממצרים. לגבי המאכלים שהביאו עמם אני כבר לא יכול להתחייב.
ולענייננו. זהו חמין פשוט ובסיסי שלא משתמשים לצורך הכנתו בפטנטים מוסיפי צבע כגון דבש, סילאן או סוכר חום. אף על פי כן, התוצאה מעולה.
המרכיבים ל-10 סועדים:
5 כרעי עוף מחולקים לירך ושוק
3 נתחי אוסובוקו בקר
1 בצל קצוץ גס
8 שיני שום קצוצים
1 כוס שעועית לבנה
1כוס שעועית מנוקדת
1/2 כוס שעועית אדומה
6 תפוחי אדמה קלופים וחצויים לאורך
2 כוסות חיטה
מלח ,פלפל שחור
1 פפריקה מתוקה
1/2 כפית פפריקה חריפה
1/2 כפית בהרט
1/4 כפית קינמון
1 פלפל צ'ילי חריף
מעט שמן לטיגון
אופן ההכנה:
הכתב היה אורח חשבון הבנק שלו. לאתר של רפי אהרונוביץ', מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר