<< לכל השו"תים במדור החדשו"ת >>
שנה בימי הלל הזקן. כידוע, התורה אוסרת על הלוואה בריבית. הלוואה כזו אסורה לא רק בהלוואת כסף, אלא גם במוצרים. לדוגמה, אם אדם ילווה כיכר לחם ויתנה זאת בקבלת שתי כיכרות בתמורה – תיחשב נתינה זו כ"הלוואה בריבית" (נתינת מוצרים לשימוש מוגדרת כהלוואה, ולא כהשאלה. בהשאלה - צריך להחזיר את אותו החפץ שהושאל, ואילו בהלוואה - מחזירים חפץ אחר, כשם שבכסף מחזירים מטבעות או שטרות אחרים).
בתלמוד יש דיון בקשר להלוואת מוצרי מזון בין שכנים; "וכן היה הלל אומר: לא תלווה אישה כיכר לחברתה עד שתעשיה דמים, שמא יוקרו חטין, ונמצאו באות לידי ריבית" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף עה, א). כלומר, אסור לשכנה להלוות כיכר לחם לחברתה, שמא בזמן הזה מחיר החיטים בשוק יתייקר, ונמצא כי בזמן שתחזיר את כיכר הלחם עבור זו שלוותה - יהיה ערכה גדול יותר, וכך תעבור השכנה על איסור ריבית. לפיכך, קובע הלל, נדרשת השכנה לקצוב את מחיר הלחם בכסף.
התוספות (שם) הסבירו כי "סתם שכנים" אינם מקפידים בדרך כלל בזה, ולכן יש לפרש כי "הלל לא אסר - אלא דווקא במקפידים".
פסק הרמ"א (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קסב, א) שבזמן הזה מותר להלוות כיכר לחם תמורת כיכר לחם, מאחר שדבר
מועט הוא ולא מקפידים בזה בני אדם, "וכן נוהגין להקל". מכאן למדו הפוסקים כי במקרים שבהם בני אדם לא מקפידים על ריבוי או מיעוט, אין בכך חשש ריבית.
לכן, אם היה השואל לווה משכנו ביצה מספר 1, רשאי היה להחזיר לו אפילו ביצה קטנה יותר בגודל מספר 3. שהרי אין דרך בני אדם להקפיד על כך. לעומת זאת, לגבי מספר הביצים, זה דבר שדרך שכנים להקפיד עליו, ולכן אסור להחזיר מספר ביצים גדול או קטן יותר מזה שנלקח בהלוואה.
אז מה יהיה הדין כאשר מחזירים פחות ממה שלקחו? ברור כי אין בזה איסור של הלוואה בריבית, אולם הדבר יהיה תלוי ברצונו ובהסכמתו של המלווה. בדרך כלל, אדם מעוניין לקבל אותו מספר שנתן, ולכן מסתבר שעדיף להשיב לשכן הנחמד שתי ביצים, יהיה גודלן אשר יהיה. כל טוב (משיב: הרב חן שריג).