גרמה למות עובּר בתאונת דרכים. מה העונש?

נהגת שסטתה מנתיב הנסיעה פגעה במכונית ובה אישה בשבוע ה-24 להיריון. היא הורשעה בגרימת מוות ברשלנות אך תרצה רק עבודות שירות

עו"ד שי גלעד פורסם: 29.01.15, 19:08

נהגת שהחליקה עם רכבה ביום גשום באזור ירושלים גרמה לתאונה שבעקבותיה נפגעה אישה בהיריון שנסעה אחר. כתוצאה מהתאונה מת העובּר שבבטנה. היא הורשעה בגרימת מוות ברשלנות, אך בית משפט השלום לתעבורה בירושלים נענה לבקשתה להימנע מעונש מאסר בפועל, וגזר עליה 30 ימי עבודות שירות ושלילת רישיון לשנתיים.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

התאונה אירעה בינואר 2012: הנאשמת נהגה ברכבה מירושלים לכיוון היישוב בר גיורא. כשהגיעה לעיקול היא סטתה מנתיב נסיעתה לנתיב הנגדי והתנגשה חזיתית ברכב שהגיע ממול, שבו נסעו באותה העת אישה בשבוע ה-24 להריונה, בעלה ושלושת ילדיהם. הנפגעת הובהלה לבית החולים, שם בוצע ניתוח קיסרי אך העובר מת כעבור שעתיים.

 

בעקבות זאת הוגש נגד הנהגת כתב אישום המייחס לה עבירות של גרימת מוות ברשלנות, סטייה מנתיב, נהיגה בחוסר זהירות וברשלנות, וגרימת נזק לאדם או לרכוש.

 

הדיון בתיק עוכב משום שבעת הגשת כתב האישום עסק בית המשפט העליון במקרה דומה, שבו נדרש להכריע בשאלה אם נאשם שפגע בעובּר – אשר לא מוגדר "אדם" בחוק - עבר עבירה של גרימת מוות ברשלנות. באותו מקרה ענה העליון על השאלה בחיוב, ובתנאי שבעקבות התאונה העובר נולד חי, ולאחר מכן מת. בשל קביעה זו, הנהגת הפוגעת הודתה במיוחס לה והורשעה.

 

שירות המבחן ציין בתסקיר לעונש כי הנאשמת, בת 35 ואם לשלושה קטינים, לקחה אחריות על התאונה, גילתה רגישות ואמפטיה לנפגעים, הביעה דאגה למצבם ושמרה עמם על קשר. שירות המבחן המליץ להימנע ממאסר בפועל ולשקול ענישה במסגרת שירות לתועלת הציבור בהיקף שעות נרחב.

 

המדינה הסכימה לכך שיש להתחשב בעובדה שעברה התעבורתי של הנהגת אינו מכביד, ושהיא הודתה באשמה והביעה חרטה. לכן, ביקשה להטיל על הנהגת חמישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ופסילת רישיון ל-6 שנים. המשפחה הנפגעת הגישה לבית המשפט מכתב תמיכה בנהגת, שבו התבקש להקל בעונשה.

 

השופט נאיל מהנא כי במקרה זה לא מדובר ברשלנות ברף העליון המחייבת ענישה מחמירה כמקובל, אך עם זאת, המלצת שירות המבחן להימנע מעונש מאסר מחטיאה את מטרת הענישה וגורמת לזילות בחיים. לכן, אף שבחוק העונשין הישראלי אין הגנה ממשית על חיי עובּרים מפני עבירות המתה, לא ניתן להימנע מהטלת מאסר על מי שגורם למותם.

 

לבסוף הוטלו על הנאשמת 30 ימי מאסר בפועל, אולם השופט הורה שתרצה אותם בדרך של עבודות שירות. כמו כן, נפסל רישיונה לשנתיים. בנוסף היא חויבה לפצות את אם העובר ב-4,000 שקל.

 

משקבע בית המשפט העליון כי ולד בהיותו עובר הינו "אדם" - ניתן להרשיע את הגורם לתאונה בגרימת מוות ברשלנות. לפיכך, האבחנות שעשה בית המשפט בעייתיות, שכן ערך חיי העובר אינו "זול" יותר מחיי אדם בוגר, שהרי העונשים המוטלים בימים אלה על עבירות דומות הינם בדרך כלל של מאסר בפועל לחודשים רבים.

 

שמות באי הכוח לא אוזכרו בפסק הדין