תביעה: מנהל ביה"ח שפוטר דרש 6.6 מיליון ש'

28 שנות עבודה של מנהל E.M.M.S שבנצרת הופסקו בנסיבות שנויות במחלוקת. השופטת לא התרשמה מהתביעה ופסקה לו 240 אלף ש' בלבד

עו"ד גיתי כהן פורסם: 04.02.15, 18:33

מנהל בית חולים בנצרת שפוטר מעבודתו אחרי 28 שנה תבע מההנהלה, השייכת לארגון צדקה, פיצוי של כ-6.6 מיליון שקל, שכוללים זכויות שלטענתו הגיעו לו ופיצוי על הנזקים שנגרמו לו. אבל בית הדין לעבודה בנצרת הסכים לקבל רק חלק מזערי מהדרישות שלו, והוא נאלץ להסתפק בפיצוי של 240 אלף שקל בלבד.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בפברואר 2012 סיים מנהל בית החולים E.M.M.S שבנצרת את תפקידו, לטענתו לאחר שפוטר שלא כדין ובחוסר תום לב. בתגובה לתביעה שהגיש טען בית החולים כי המנהל הוא שהתפטר, ולא נפל כל פגם בהליכי סיום ההעסקה.

 

ההנהלה הוסיפה שהתובע הגיש מכתב התפטרות ב-2010 ומאז לא עבד בבית החולים. עם זאת, בשל דרישות שונות שהציב, נוהל עמו משא ומתן שבמסגרתו נעשו מאמצים לאתר לו תפקיד חדש. אלא שבסופו של דבר, לאחר שהתעוררו חשדות באשר למעורבותו במעילה רחבת היקף שנחקרה באותו תקופה, פסקו המאמצים והעסקתו הסתיימה לחלוטין.

 

התובע טען בתגובה כי מכתב ההתפטרות שאכן הגיש בזמנו בוטל על ידו כחודש לאחר מכן, מאחר שתנאיו לא התקבלו. לדבריו, הוא חזר בו במפורש מההתפטרות ובפועל המשיך לעבוד כ-18 חודשים נוספים, שבהם אף קיבל משכורת.

 

השופטת אורית יעקבס קבעה כי מההתכתבות הענפה בין התובע לבעלי תפקיד בבית החולים עולה כי הוא פוטר. העובדה שהתובע זומן לשימוע כשנתיים לאחר הגשת אותו מכתב התפטרות, הוסיפה, מעידה שגם בית החולים לא ראה בהודעת ההתפטרות שלו כסוף פסוק.

 

כמו כן, השופטת קיבלה את גרסת התובע כי נכרת בינו לבין בית החולים הסכם עבודה חדש ומחייב, שלפיו ייבנה עבורו תפקיד חדש. נקבע שבסופו של דבר הפר בית החולים הסכמה זו, אם כי לא בכוונת זדון או בחוסר תום לב, אלא לנוכח חוסר האמון שהתעורר לאחר גילויה של פרשת המעילה.

 

השופטת גם התייחסה לטענת התובע, לפיה ההתחייבות כללה הבטחה שיעבוד עד גיל פרישה, וקבעה כי עצם העובדה שהובטח לו תפקיד אינה מחייבת את בית החולים להמשיך להעסיקו, וכמו כל מעסיק, גם בית החולים היה רשאי לפטר את התובע.

 

ואולם, השופטת קבעה שהתובע זכאי לפיצוי – שבדרך כלל ממעטים לפסוק – על עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מהפרת חוזה העבודה.

 

בסופו של דבר חייבה השופטת את בית החולים לשלם לתובע פיצוי של 100 אלף שקל על עוגמת נפש ו-140 אלף שקל על אי עריכת שימוע כדין. לנוכח הפער בין סכום העתק שתבע לעומת זה שקיבל, לא נפסקו הוצאות.