ארבע שנים אני כותבת פה, ועדין לא יצא לי לפרסם מתכון לחמין. זה לא שאין לי אחד כזה, בטח שיש, והוא אפילו אחר ועדין וטעים ממש, אבל איכשהו כל שנה עד שנזכרת להכין אותו וגם לכתוב ולצלם - נגמר החורף הבלתי חורפי, אביב קייצי מפציע טרום זמנו, ומתכון לחמין נראה לגמרי העונה שעברה. השנה החלטתי להיות מעשית ולהכות את החורף בחמין כהלכתו, גם אם העננים והגשם לא יעבדו לטובתי.
עוד מתכונים בערוץ האוכל:
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר
לכל משפחה יש את החמין שלה: סיר גדול וכבד, שמלבה זכרונות ילדות של שבת חורפית ומשפחתית סביב שולחן גדול. אבל אני, למרות שהייתי ילדה אוכלת כל וחובבת אוכל קטנה-גדולה, לא אהבתי חמין, או כמו שקראו לו בצד הפולני של המשפחה שלי - טשולנט. הוא נראה לי כמו עיסה חומה-אפרפרה, נטולת צורה או טעם מוגדרים, שמפיצה ריחות שדי בהם כדי לשבוע מבלי לרצות אפילו לטעום.
התיקון נעשה שנים מאוחר יותר, במטבח של סבתא עליזה - לונה פארק של ריחות וטעמים מארצות שיכולתי רק לחלום לבקר בהן. סירי סירים מלאים מטעמים, שאת חלקם חלקתי פה איתכם במשך השנים.
ביום שישי, לפני כניסת השבת, מרכיבה סבתא עליזה את סיר החמין שלה. לפעמים הוא קטן, לפעמים ענק, תלוי כמה אנשים צפויים לריב למחרת על תכולתו. היא מרתיחה אותו על הגז, מכניסה לתנור לכמה שעות ולבסוף משכיבה אותו לישון, מכורבל היטב בשמיכת צמר כבדה, על הפלטה החשמלית במרתף, שם יתבשל לו בנחת ובאין מפריע, ישחים ויעמיק טעמיו, עד שתישא אותו בחגיגיות אל השולחן לצהריים של שבת.
וכך הפך הטשולנט בחיי לחמין. צבעו השלוליתי הפך לכתום-שזוף וראה זה פלא - אין בו דבר מהעיסתיות שכה מאפיינת את בן דודו הפולני. כמעט הגיוני לאכול אותו גם כשקרני שמש חורפיות מפתות בחומן לבלות את השבת בפיקניק ביער, ולא סביב הסיר במטבח.
יש בו קצת מטוניס, קצת ממרוקו הספרדית והרבה ממנה וממגע הקסם של ידיה. צבעו כתום-שזוף, והוא מדיף ניחוחות של המון שעות בישול מבושמות במתיקות של תירסים, כי אפילו מהם יש בתוכו.
יש בו גם בשר שאוהב להתבשל הרבה שעות (אני מעדיפה שילוב בין שפונדרה על העצם לנתחי לחי ולפעמים גם זנב, אבל כל נתח שאתם אוהבים לקדירות יתאים פה, והכי טוב זה שילוב בין נתחים ושלא יהיו רזים אחרת יתייבשו), עצמות שמוסיפות עומק ושומניות שמונעת התייבשות, תפוחי אדמה, בצלים וביצים. במקום שעועית יש בו קצת חומוסים, ובמקום גריסים יש חיטה מתובלת שמתבשלת בשקית עם הרבה שום ועריסה. יש בו גם תמרים בשביל הצבע ונגיעת מתיקות. כורכום ובהרת, שלא ישכחו מאיפה הוא בא, ואפילו פסטה מיוחדת בעבודת יד שנקראת "קפה דה מסה" שזה פולי קפה מבצק, כי בדיוק ככה היא נראית אחרי שגולגלה והושחמה מעט במחבת.
אז לפני שנגמר החורף שבקושי התחיל, ממליצה לכם לעשות נסיון עם החמין הזה. ההכנה שלו היא כמו של כל חמין: השחמת נתחי הבשר, זיגוג הבצלים, קילוף וחיתוך של כל מי שצריך והרכבת הסיר על פי הסדר שיתואר פה בהמשך. אחר כך מכסים הכל במים, מרתיחים, מאשפזים בתנור או מכוסה ומוקף בחום על גבי פלטה ומניחים לו לעשות את שלו.
כמובן שצריך להציץ עליו מדי פעם לראות שטוב לו, שלא חסרים לו נוזלים, שלא השחים יותר או פחות מדי לשלב הבישול בו הוא נמצא. ממילא לא תצליחו להתאפק מלפתוח מכסה מדי פעם. קצת כמו להציץ על תינוק ישן, להתענג על יופיו, על השקט שלו ולדעת שעתידו עוד לפניו.
המרכיבים:
לחמין:
2 ק"ג שפונדרה על עצם
2 ק"ג בשר לחי
4-6 עצמות מח (לא חובה, אבל מוסיף המון)
4 כפות שמן זית
10 תפוחי אדמה שלמים מקולפים
10 ביצים בטמפרטורת החדר
5-6 קלחי תירס, חתוכים כל אחד ל-4 חלקים
2 תמרים
10 בצלים קטנים, חצויים עם הקליפה
1 כוס גרגירי חומוס שהושרו כל הלילה
1 שורש כורכום מגורר
1 כפית בהרת
10 גרגירי פלפל שחור שלמים
4 כפות גדושות מלח ים
1/4 כוס שמן זית
מים לכיסוי
2 קישקע מבית טוב (לגמרי לא במקור, אבל אני מתקשה לוותר עליו)
ל"קפה דה מסה" (פסטה לחמין בגלגול עצמי):מי שמתעצל לגלגל בעצמו פסטה, יכול להחליף אותה בשתי כוסות של פסטה יבשה קנויה. המתאימה ביותר היא פסטה שנקראת אורקייטה (אוזניים), ונראית כמו כובעונים. גם אותה, כמו את זו הביתית, יש לטגן מעט לפני שמכניסים לסיר. גם ניוקי קנויים בחבילות ואקום של אחת החברות האיטלקיות יתאימו כתחליף.
1 ביצה
כמות המים שנכנסת בקליפת הביצה (2 החצאים)
מלח ופלפל
1 כוס + 1 כף קמח (ניתן לשינוי לפי גודל הביצה)
לחיטה:
1 שקית קוקי לבישול החיטה בחמין
1 כוס חיטה מושרית במים שעה לפחות ומסוננת
1 בצל קצוץ קטן
1 שן שום מגוררת
1/4 כוס שמן זית
1 כוס ציר בשר (אם אין אפשר מים)
2 כפיות אריסה
1 כפית שטוחה מלח ים
קורט פלפל שחור טחון טרי
אופן ההכנה: