נוסטליה היא רגש חזק מאוד. אחרי הכל, אין הסבר אחר לכך שאלפי ישראלים - ועשרות מיליונים בעולם - מחזיקים בכלי רכב ישנים שגם אם נחשבו לטובים ומוערכים לפני עשרות שנים, כיום יש להם בעיקר ערך נוסטלגי. שכן מכל בחינה שימושית או בטיחותית, הם נחותים משמעותית מהיצע הרכב העכשווי.
אבל כל זה ממש לא משנה, כי מכוניות אספנות - כאלו שחצו את גיל 30 (נכון לכעת, שנת 1985 ומטה), הן תחביב פופולארי מאוד, ובעיקר ידידותי במיוחד. מדוע? מכיוון שהוא מתאים למגוון רחב מאוד של אנשים, עם מגוון רחב מאוד של תקציבים. לא רק מכוניות ספורט נוצצות ורבות ערך כמו אלו שנעו לשבוע בכבישי ישראל, אלא גם מכוניות עממיות זולות יחסית לרכישה ואחזקה.
ויותר מכך, מכוניות אספנות הוא התחביב המוטורי היחיד בו מדינת ישראל עדיין לא מתעמרת. בניגוד לספורט המוטורי לדוגמה, על רכבי אספנות אין כמעט מגבלות, מותר לייבאן מחו"ל ואף יש הקלות למחזיקים בהן: הנחה משמעותית במחיר ביטוח החובה ואגרת הרישוי (בתמורה לאיסור תנועה בין 7 ל-9 בבוקר בימי חול), וחובת מבחן רישוי רק פעם בשנה (במקום פעמיים לרכב מיושן בן 29-20 שנים).
כניסה לעולם העשיר והמגוון מאוד של רכבי האספנות, מומלצת תחילה בתקציב נמוך יחסית - 30-15 אלף שקל לכל היותר. סכום זה מאפשר רכישת מכונית אספנות "פשוטה", בדרך כלל כזו שהייתה רבת מכר בשוק הישראלי, כמו פורד פיאסטה, פיז'ו 205, סובארו DL ("פשע") ודגמים ישנים יותר - דוגמת פולקסווגן חיפושית, אוסטין מיני או פיאט 600. גם דגמים פחות נחשבים של מותגי יוקרה יכולים להיכנס לתקציב נמוך יחסית, כמו וולוו מסדרה 2, ב.מ.וו סדרה 3 ומרצדס 190, רק קחו בחשבון שמחירי החלקים והחלפים יהיו כנראה גבוהים יותר.
המחיר הזול מפתה, והמכוניות הפשוטות-עממיות בדרך כלל נהנות מהיצע חלפים עשיר וזול, אפילו כאן בישראל (הכל אפשר לייבא, אך העלויות עשויות להרקיע לשחקים בגלל המיסוי הגבוה). עם זאת, חשוב להשאיר בצד כמה אלפים בשביל כל צרה או הפתעה שלא תבוא.
בשוק יש כיום מבחר גדול יחסית של רכבי אספנות, מרביתם כאלו שחיו 30 שנה לפחות על אדמת ארץ הקודש, אך גם מספר הולך וגדל של מכוניות אספנות מיובאות. במקרה השני, מדובר בדרך-כלל בדגמים שלא שווקו בישראל במקור ובאנשים שהגשימו חלום של ייבוא רכב שאי-אפשר היה לייבא כשהיה צעיר.
בהתאם, כדאי לשים לב שמכוניות "ישראליות" בדרך כלל יהיו קלות יותר לאחזקה וזולות יותר, תודות למלאי חלקים מסוים שעוד קיים כאן ולכמויות הגדולות יחסית של (שאריות) כלי רכב במגרשי חלפים. הן אמנם פחות "סקסיות" וייחודיות, אך ככרטיס כניסה לעולם האספנות מומלצות הרבה יותר. ולטעמנו, גם מחזיקות בערך רב יותר בשל היותן ישראליות מקוריות.
בכלי רכב מיובאים, חשוב לשים לב לכמה נקודות. ראשית, שהעברת בעלות אפשרית רק לאחר שנה מיום יבוא הרכב לישראל. שנית, שההיסטוריה המוטורית שמציג בעל הרכב עשויה להיות פחות מבוססת - בניגוד למכונית שנעה בישראל וייתכן וניתן לאתר לפחות חלק מהיסטוריית הנסועה שלה, ברכב מיובא תצטרכו להסתמך על המוכר ועל מסמכים שיציג, ועשויים להיות פחות מקיפים.
בכל מקרה, אל תשכחו לוודא שבעל הרכב הרשום הוא אותו אדם שמציג את הרכב, ואל תהססו לשאול כמה שיותר שאלות על אופי השימוש בו, מתי שופץ ובאיזה היקף. מומלץ גם לנסות ולקרוא מראש כמה שיותר מידע על הרכב שאתם הולכים לראות, מפרטיו ושנות השיווק שלו, כדי לזהות האם הרכב מקורי ואם לא אילו שינויים בוצעו בו.