האם באמת יקר בישראל?

פרק בדו"ח השנתי של בנק ישראל שפורסם היום עוסק בשאלה: האם ישראל באמת יקרה יותר בהשוואה למדינות אחרות? בבנק מנסים להשוות את רמות המחירים בישראל לרמות המחירים במדינות אחרות, על פי מספר פרמטרים שנועדו לאפשר מצע אובייקטיבי להשוואה

שיטה מקובלת היא להשוות את היחס שבין רמות המחירים לתוצר לנפש. התוצר לנפש הוא נתון כלכלי שמייצג את רמת החיים במדינה, והשוואה זו מבוססת על ההנחה כי ככל שרמת החיים במדינה גבוהה יותר - כך יהיו גם המחירים גבוהים יותר.

 

כתבות נוספות בערוץ כלכלה:

בנק ישראל מבהיר: האבטלה נמוכה כי השכר נמוך

• פלוג ממליצה: עוד קצבאות, ללא פטור ממע"מ
• יתרות המט"ח במשק גדלו ל-86 מיליארד ד'
• בנק ישראל קנה בפברואר כמיליארד דולר
• 41% מהציבור במינוס: "בגלל יוקר המחיה"

 

השוואת היחס שבין רמות המחירים לתוצר לנפש מאפשרת להשוות בין מדינה ענייה יחסית למדינה עשירה יחסית, ולקבוע באיזו מהן קיים נטל מחירים גבוה יותר - וכל זאת מבלי שההבדלים בין רמות החיים במדינות השונות יעוותו את הממצאים.

 

בגדים ורהיטים מול כלי רכב ומלונות

השוואה כזו, טוענים בבנק ישראל, מביאה למסקנה כי ישראל אינה יקרה בצורה יוצאת דופן. נתונים לשנת 2013 מלמדים כי אמנם ישראל יקרה בהרבה מארה"ב, אך היחס בין יוקר המחיה לרמת החיים בה גבוה אך במעט מהממוצע ב-34 המדינות האחרות החברות בארגון ה-OECD. ב-9 מתוך 34 המדינות הללו, יוקר המחיה גבוה יותר מאשר ישראל, ב-6 מהן יוקר המחיה דומה לזה שבישראל וב-17 מדינות יוקר המחיה נמוך יותר.

לחצו כאן לצפייה בגרף בגודל מלא

 

אולם השוואה זו אינה אומרת הרבה לרוב האזרחים, מכיוון שרמות המחירים שאליהן היא מתייחסת מבוססות על ממוצע של כלל המוצרים במשק. השוואה לפי קבוצות מוצרים חושפת תמונה אחרת. מחירם של מוצרים כמו כלי רכב, מסעדות, מזון, מלונות ומופעי בידור – גבוה מהממוצע המתאים למדינה עם רמת חיים כמו זו של אזרחי ישראל. מנגד, היחס בין מחירם של בגדים ורהיטים לבין רמת החיים זהה לממוצע ב-OECD.

 

יתר על כן, השוואה זו מניחה יחס ישיר בין עליית התוצר לנפש לעלייה בכוח הקנייה של האזרחים. בבנק ישראל מונים שתי סיבות לכך שהנחה זו אינה בהכרח נכונה לגבי ישראל: הראשונה היא היחס בין הכנסות מהון להכנסות מעבודה. בשנת 2013 ניתן היה לייחס 55% מהתוצר בישראל לתמורה מעבודה, לעומת 60% במדינות ה-OECD. משמעות הנתון היא שהתוצר לנפש בישראל מייצג פחות את רמת החיים של משק בית חציוני, שהכנסותיו נובעות בעיקר מעבודה ויותר את רמת החיים של העשירים, שהכנסותיהם מבוססות יותר על השקעה במניות ובנדל"ן.

 

סיבה נוספת לכך שהתוצר לנפש גורם ליוקר המחיה בישראל להיראות נמוך יותר ממה שהוא באמת, היא שישראל חווה בשנים האחרונות עלייה משמעותית בשיעור התעסוקה במשק. הגידול בשיעור התעסוקה משחרר לחצים לעליית שכר וגורם לגידול בתוצר מבלי שהשכר עולה בהתאם. לכן מניחים כלכלני בנק ישראל כי השוואה של היחס בין רמות המחירים לרמת הכנסה של הפרט במדינות השונות תראה כי יוקר המחיה בישראל גבוה יותר ממה שנראה בהשוואה של היחס בין רמות המחירים לתוצר לנפש.

 

בבנק ישראל מציינים כי כאשר מדברים על הסיבות ליוקר המחיה בישראל, מקובל להתייחס בעיקר לחוסר תחרותיות כגורם למחירים גבוהים. אולם ניתן לדבר גם על גורמים נוספים כמו נטל המע"מ בישראל, שהוא גבוה ביחס למדינות אחרות -בעיקר בתחום המזון - מכיוון שבמדינות רבות בעולם נהוג להעניק פטור ממע"מ על מוצרי מזון (עם זאת, בדו"ח מתייחסים כלכלני בנק ישראל לצעד זה, וקובעים כי הוא אינו רצוי וניתן בעלות דומה לסייע יותר לשכבות החלשות על ידי הגדלת קצבאות הילדים).

 

גורמים נוספים שמצוינים הם נטל האירועים הביטחוניים על תעשיית התיירות, נטל הכשרות על ענף המזון והבידוד הגיאו-פוליטי של המשק הישראלי.