סוף לחגיגה: הופסקו המסיבות בווילה בקיסריה

תושבים מאסו בעסק של אחד משכניהם, שהשכיר את ביתו למסיבות וחופשות וגרם למטרדי רעש. בית המשפט קבע: מי שגר בקיסריה רשאי לצפות לשקט

עו"ד עשהאל סלומי פורסם: 30.07.15, 08:19

בית משפט השלום בחדרה קיבל לאחרונה תביעה שהגישו תושבים מקיסריה נגד אחד משכניהם, שנהג להשכיר את ביתו לנופשים ולמסיבות ובכך גרם למטרדי רעש. השופטת הדסה אסיף הוציאה צו מניעה נגד השכרת הנכס לשימושים מסוג זה, וקבעה שמי שבוחר לגור ביישוב בעל אופי כפרי רשאי לצפות לשקט ולשלווה.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

 

השכנים טענו שהנתבע משכיר את הבית ואת הבריכה לתקופות קצרות של כמה ימים ולעיתים רק למסיבות ואירועים נקודתיים. לטענתם, הבית והבריכה משמשים למעשה אתר נופש ובילוי והשוכרים מקימים רעש גם בשעות הלילה המאוחרות, משמיעים מוזיקה וצועקים.

 

התובעים ביקשו מבית המשפט להוציא צו מניעה שיאסור על הנתבע להשכיר את הבית לתקופות קצרות, וכן דרשו פיצוי של 150 אלף שקל בגין המטרד.

 

הנתבע הודה שהעמיד את הבית להשכרה לתקופות קצרות ולמטרות נופש, ולשם כך נרשם כעוסק מורשה והוא מנפיק חשבוניות ומשלם מע"מ, אך טען כי בפועל הבית הושכר פעמים בודדות בלבד ולא נגרם שום מטרד לתובעים. הוא ציין שלדעתו התובעים כלל לא הוכיחו את אירועי ההשכרה שפורטו בתביעה, ולא הוכיחו שהם גרמו לרעש או למטרד אחר.

 

לדבריו, בחלק ניכר מהאירועים שעליהם הצביעו התובעים, הבית לא הושכר אלא את הרעש עשתה משפחתו שהתארחה אצלו.

 

השופטת הדסה אסיף קיבלה את התביעה וציינה כי מי שבוחר לגור ביישוב דוגמת קיסריה אינו צריך להיות חשוף לעסק כזה אצל השכן. היא ציינה שהעובדה שבחלק מהאירועים שעליהם הצביעו התובעים הבית לא הושכר אלא שימש לאירוח משפחה של הנתבע, אינה מסייעת לו גם אם היא נכונה, מאחר שהוא הודה כי בהזדמנויות אחרות השכיר את הבית לכל דורש, לתקופות קצרות, על בסיס עסקי.

 

כמו כן, נקבע, הנתבע הפר את חוקי הבנייה שכן השכרה למטרת נופש מהווה פעילות עסקית הדורשת אישור לשימוש חורג מהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, והנתבע לא הוכיח כי פעל לעשות זאת. השופטת השתכנעה שהרעש מבית הנתבע היה לא-סביר והיווה מטרד.

 

לעניין הנזק, השופטת האמינה לתובעים שסיפרו כי הפעילות הפריעה להם למהלך החיים התקין. בהקשר זה הוסבר כי התובעים לא חייבים להסתובב עם מכשירי מדידה או להביא חוות דעת מומחה על מנת להוכיח רעש בלתי סביר.

 

בסיכומו של דבר קיבלה השופטת את התביעה והוציאה צו מניעה קבוע שאוסר על הנתבע להשכיר את ביתו למטרות שאינן מגורים ולתקופה קצרה יותר מחצי שנה. בנוסף חויב הנתבע לפצות את התובעים ב-25 אלף שקל ובהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.