הרבנות בכפ"ס "התרשלה": האישה לא יהודיה

בית דין רבני שעסק בגירושים של עולה מרוסיה, סירב להאמין להצהרתה על יהדותה. נקבע שעד שיוכח אחרת, מוטלת בספק היהדות שלה ושל ילדיה

תביעת גירושין שגרתית שהוגשה לבית הדין הרבני האזורי בנתניה הובילה את הדיינים להתחקות אחר עברה היהודי של האישה, שעלתה מברה"מ לשעבר כנערה בשנות ה-90. הם סירבו לקבל את טענתה שמשפחתה שמרה על אורח חיים יהודים עוד ברוסיה. כשהתברר להם שבזמן נישואיה הסתפקה הרבנות בכפר סבא בהצהרת האישה על יהדותה קבע בית הדין כי עד שלא יוכח אחרת, יהדותם של האישה ושני ילדיה מוטלת בספק.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

• ילד, יש לך נשק בילקוט? אלו הן זכויות התלמיד
• כך עוקפים נושים? "רכש" תמונות מהמשרד
• ייצוגית: הנחת ארנונה אוטמטית לקשישים נכים
• חרדי זוכה מתקיפת שוטר – המדינה תשלם לו

 

ב-2006 נרשמו בני הזוג לנישואים ברבנות כפר סבא והתחתנו. במהלך השנים נולדו להם שני ילדים, אך כעבור שמונה שנות נישואים הם החליטו להתגרש וביקשו מבית הדין שיאשר את הסכם הגירושים ביניהם. במסגרת דיון שנערך בינואר 2014 ציין אב בית הדין, הרב שלמה שפירא, כי אין בפניו שום מסמך המוכיח שהאישה באמת יהודייה. במצב כזה, הבהיר, אין לבית הדין סמכות להתיר נישואים.

 

עם זאת החליט הדיין להוציא פסק דין לגירושים וגט למקרה שיוכח כי האישה יהודייה, ובמקביל הזמין את מסמכי הנישואין של הזוג. להפתעתו התגלה לו כי הרבנות בכפר סבא פעלה בניגוד מוחלט לתקנות רישום הנישואים ואישרה את יהדותה של האישה על סמך הצהרה בלבד, ללא ראיות נוספות ומבלי לבדוק זאת לעומק כמחויב כשמדובר בבן זוג שעלה מחו"ל.

 

במהלך דיון כעבור ארבעה חודשים טענה האישה כי אין בידיה מסמכים כלשהם להוכחת יהדותה. היא סיפרה שעלתה מרוסיה ב-1990, כשהייתה בת 14, יחד עם אמה המנוחה ואביה, שעמו אינה בקשר. לדבריה סבתה הייתה יהודיה והמשפחה נהגה לציין את חג הפסח ולהדליק נרות עוד כשחיה ברוסיה.

 

אלא שבית הדין לא האמין לה. הוא ציין כי הדלקת נרות היא מנהג שהתחדש בדור האחרון, ובוודאי שלא היה נפוץ ברוסיה. בד בבד הוא ציין כי שמות הורי האישה הם שמות נוכריים מובהקים. מכאן תהה בית הדין כיצד איפשר משרד הפנים למשפחה לעלות ארצה, והזמין את תיקי המשרד במטרה לגלות ראיה ליהדותה.

 

בבדיקת התיקים התגלו מסמכים רבים המעידים על יהדות האב אך לא נמצאו מסמכים המעידים על יהדותה של האם. עוד התגלה כי ב-2006, לאחר מות האם, חזר האב לרוסיה ונישא בשנית לנוצרייה, שלאחר מכן ביקש להעלות אותה לישראל תוך שהצהיר כי אם בתו אינה יהודייה.

 

ההליכים הללו גם הובילו את משרד הפנים לפנות לאישה בדרישה שתשנה את הרישום בתעודת הזהות שלה מ"יהודייה" ל"בת של יהודי".

 

לנוכח הממצאים הללו קבע הרב שפירא כי אינו יכול לאשר את יהדות האישה, ומכאן שנישואיה לבעלה היהודי נעשו ללא סמכות, כך שאין צורך בגירושים או בהתרת הנישואים בבית המשפט לענייני משפחה. בכך הוא חסך לבני הזוג את הצורך לבצע גירושין, ובנוסף שניהם יוגדרו עתה "רווקה" ו"רווק".

 

בהקשר לגורל הילדים פסק בית הדין כי ברגע שיימצא שהאם לא יהודיה – הדבר ישליך גם על עליהם.

 

בסופו של דבר הוציא בית הדין תעודת גירושים שבה נכתב כי האישה אינה רשאית להינשא ליהודי אחר כל עוד לא תוכח יהדותה, והורה על רישומה ברשימת מעוכבי החיתון. הרבנים אברהם מייזלס ורפאל י' בן שמעון הצטרפו לפסק הדין.

 

• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
• עו"ד אורי צפת עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק