מורה נפצעה בטיול. שופטת: 'זה בגלל הקרוקס'

מטיילת שהחליקה בשמורת מג'רסה תבעה פיצויים מרשות הטבע והגנים. אבל בית המשפט דחה אותה: "טיילת בנעליים לא מתאימות"

עו"ד ליאת רדא פורסם: 27.09.15, 13:05

הטבע לא אשם: אישה שהחליקה ונפצעה בעת טיול בשמורת מג'רסה בצפון הארץ תבעה פיצויים מרשות הטבע והגנים. אבל בית משפט השלום בתל אביב דחה אותה בטענה שהיא עצמה התרשלה כשנעלה כפכפי "קרוקס" שלא מתאימים לפעילות מסוג זה. התובעת, ציינה השופטת אורלי מור-אל, הייתה צריכה לדעת זאת מאחר שהיא עצמה מורה במערכת החינוך, ואוסרת על תלמידיה להגיע לטיולים בנעלי קרוקס.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

התובעת, בשנות ה-50 לחייה, נפלה במעבר בין המסלול היבש למסלול הרטוב בשמורה. היא נפצעה בכתף, ומומחה מטעם בית המשפט קבע לה 13% אחוזי נכות. לדבריה היא החליקה בגלל צמחיה שהייתה במקום, והגישה תביעת פיצויים נגד רשות הטבע והגנים ונגד חברת הביטוח שלה (הראל).

 

היא סיפרה שנעלה נעלי קרוקס מתאימות להליכה במים ושבדיעבד נפלה כשדרכה על ירוקת. לעומת זאת, כשפנתה לביטוח לאומי ולרופאיה, טענה שהחליקה על בטון רטוב. בעלה שטייל איתה טען שגם הוא הלך עם נעלי קרוקס וסיפר שראה ירוקת במקום. לאחר שבוע חזר למקום וצילם אותו.

 

בנוגע לשלט אזהרה שנמצא במקום טען הבעל שלא קרא אותו, שכן לשלט הייתה צמודה פרסומת, והוא "לא הגיע לקרוא פרסומות".

 

הנתבעות כפרו באחריותן וטענו שהתובעת הלכה עם נעליים לא מתאימות. לדבריהן השטח היה מטופל ומתוחזק היטב מדי בוקר, לא הייתה שום ירוקת במקום, ובכל מקרה הנפילה היא חלק מסיכוני החיים הרגילים במסגרת טיולים בחיק הטבע.

 

סיכון טבעי

השופטת אורלי מור-אל פסקה שלא סביר לקבוע שרשות הטבע והגנים אחראית לנזקים של כל מי שנופל בטיול בטבע. היא הוסיפה שהחלקה במקום שבו יש בטון, אבנים ומים היא בגדר סיכון טבעי ורגיל, ועל התובעת היה לנהוג בזהירות, במיוחד מאחר שהוזהרה שעליה להצטייד בנעלי הליכה מתאימות למים.

 

"אני בספק רב אם נעלי קרוקס הן נעליים מתאימות להליכה במים", כתבה השופטת בפסק הדין. "גם התובעת, שהיא מורה ומרכזת שכבה במקצועה, הסכימה כי לתלמידי בית הספר אסור בדרך כלל להגיע לטיולים נעלי קרוקס, אלא כנעליים חליפיות לנעלי ההתעמלות ככל שאלה נרטבות".

 

בצילומים שהגישו הנתבעות לבית המשפט נראה שלט המורה לנעול נעליים מתאימות. בהקשר זה דחתה השופטת בשתי ידיים את עדותה של התובעת שטענה כי לא קראה את השלט לעומק, ובמיוחד את עדותו של בעלה שהתעלם בגלל פרסומת.

 

"לא מצאתי כל חוסר סבירות בתחזוקה של המקום ובירידה מהשביל היבש אל השביל הרטוב", סיכמה השופטת. "התובעת בחרה להלך במסלול הרטוב והיה עליה לבחון את פני השטח, להצטייד בנעליים מתאימות ולנקוט את כל אמצעי הזהירות הנדרשים".