אף פעם לא היה קל להיות ילד עם עודף משקל. קשה לי לשכוח את משה שלמד איתי בבית הספר היסודי. כל מפגש שלו עם ילדים היה מתחיל בפזמון: "משה השמן, בבטן יש לו בן..." פגשתי אותו לפני מספר שנים וכשהעלינו זיכרונות מילדותנו הוא התבונן בי ואמר: "את אף פעם לא התאכזרת אלי, אני זוכר אותך לטובה".
לרגע הרגשתי נהדר, אבל מיד נזכרתי שלמרות שלא הייתי בין המתעללים בו, הרי גם לא ממש יצאתי להגנתו (ואולי בגלל זה אני עוסקת במקצוע הזה – מנסה לכפר). משה כיום הוא גבר מצליח הרבה יותר מאלה שהתאכזרו אליו. ובכל זאת, זיכרונות הילדות הטביעו בו חותם שמלווה אותו ולעולם לא ייעלם.
אולי יעניין אתכם גם:
"הוא קיבל יותר": מה עושים עם קנאת אחים?
מחקר מצא: המחשבות שלכם עלולות לפגוע בהישגי הילדים
איך הורים יכולים להתמודד עם ילדים עם עודף משקל ואיזה משפטים לעולם לא כדאי לומר להם:
כל המשפחה צריכה לאכול את אותו אוכל. אין אוכל מיוחד לילד עם עודף משקל. אחרת, הוא וכל בני המשפחה האחרים לומדים שאוכל דל קלוריות הוא אוכל מסכן ודל. באחת המשפחות שטיפלתי הסתבר שבארוחות הערב השולחן מלא בגבינות עתירות שומן, לחמים מסוגים שונים והילדה בת ה-13 אוכלת גבינה רזה ופריכיות אורז.
ברור שהילדה הרגישה בעונש ומקופחת. ואיך אפשר לדרוש ממנה לעמוד בזה? בקשתי מהאב לנסות לשבת ערב אחד בכיסאה של הבת ולהתבונן בשולחן דרך עיניה. "נסה לראות עם מה היא מתמודדת והאם יש סיכוי שתוכל לעמוד בזה לאורך זמן". והתוצאה? נכנסו יותר גבינות דלות שומן (לא פחות מ-5%), נשארו גם גבינות שמנות יותר, אבל פחות. נשארו גם פירכיות (לכל מי שרוצה) אבל יותר לחמים בריאים לכולם והתווספו לשולחן ירקות. המסר הוא שבזכותה כל המשפחה אוכלת בריא יותר.
נא לא להשוות בין ילדים. האחד טוב יותר במתמטיקה והשני דווקא בהיסטוריה. לכל אחד החוזקות והחולשות שלו. הדגישו את החוזקות של כל ילד ולא את החולשה. מאד יתכן, שאותו ילד שלא אוכל כל הזמן, האוכל פשוט לא מדבר אליו, ואילו אחיו/אחותו רעבים הרבה יותר.
בואו נשכח מהטבלאות והנוסחאות. לכל אחד מאיתנו נקודת תכנות שבה נוח מבחינת משקל. תפקיד ההורים הוא לעזור לקבל את מבנה הגוף ולשנות את מה שאפשר. אחת המשתתפות בסדנא סיפרה שהבת קבלה מכתב מאחות בית הספר שמיועד להורים שבו נכתב: " הורה יקר, לידיעתך, הבת שלך עם עודף משקל לגילה ונמוכה לגילה". ואגב, ברור שהבת פתחה את המכתב.
לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
5. אין לך אופי, חבל על הזמן
זהו אחד המשפטים המייאשים ביותר שילדים סופגים. זה משפט שיכול ללכת שנים עם אותו אדם גם בבגרותו. הרי ללא אמונה ביכולת אין סיכוי להצלחת שינוי. לא אחת, אנשים לא מנסים כלל כי הם שומעים את המשפטים מהסוג הזה.
6. מותר לך בכלל לאכול את זה?את/ה הרי בדיאטה, אז בשביל מה העוגייה הזאת?
נו, נראה אותך עומד מול העוגיות ולא טועם.
את מי זה מעניין שאת הצלחת? אז אולי אני פחות טוב/ה, פחות מוצלח/ת?
אחד הסיפורים העצובים ביותר ששמעתי היה מאם לבת בשנות ה-20 לחייה. יש לה שתי בנות, האחת (לפי התיאור שלה) מוצלחת, חכמה, רזה וחתיכה. השנייה – יפה אבל שמנה. כך סיכמה את שתיהן. והנה, פגשה ברחוב חבר נעורים. כשהציגה בפניו את ביתה, הוסיפה את המשפט "והיא עושה דיאטה". "למה הייתי צריכה לומר זאת?" יסרה את עצמה, "האם יתכן שאני מתביישת בה?" כן, כנראה, ואת הרגשתה של הבת אפשר רק לדמיין.
אז מה תפקיד המשפחה? לספק סביבת מזון שפויה ובריאה. כזו שיש ארוחות מסודרות, אבל גם מותר לאכול דברים "אסורים". משפחה שבה אין "מותר ואסור", משפחה שלא משווים בין ילדים, שמקשיבים, מעמידים מטרות ריאליות, מספקים את הכלים להצלחה, תומכים, מעודדים ונמנעים משיפוט.
מה עושים כשהילד כל הזמן רעב? צפו בראיון:
הכותבת היא דיאטנית שפיתחה תוכנית ייחודית לאכילה - "לאכול ולרזות עם רחל גרנות"