פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
אחרי 36 שנות נישואים נקלעו בני הזוג למשבר שהוביל לסכסוך חריף. עד מועד הגירושים, בספטמבר 2011, התלוננה האישה כמה פעמים במשטרה על כך שבעלה איים עליה. בעקבות שלוש מהתלונות הוגשו נגד הבעל כתבי אישום ובהם נטען שאיים עליה, בין השאר, שיתאבד וייקח אותה איתו, שידקור אותה בבטן ויסובב את הסכין, וכן שאמר לה "עכשיו עצבנת אותי, אני אכנס באיזה רכב ונמות".
הבעל הורשע בשניים משלושת כתבי האישום, ובהסדר טיעון נגזרו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי והתחייבות כספית בסך 10,000 שקל.
אלא שמכתב האישום השלישי הוא זוכה מחמת הספק, ובאוקטובר 2013 הגיש תביעה לבית המשפט שבה טען כי תלונות השווא של גרושתו גרמו לו נזקים בסך 597 אלף שקל. לטענתו היא הגישה את התלונות כדי לצבור יתרון בהליכי הגירושין ולגרום לו סבל. לדבריו היא הוציאה דיבתו כשתיארה אותו כבריון הפועל בניגוד לחוק, ואף הפיצה בעיר מגוריהם שהוא איים באקדח שיהרוג אותה, דבר שגרם לנזק בלתי הפיך לשמו הטוב.
האישה להגנתה מנגד שבעלה לשעבר אמנם לא פגע בה פיזית, אך היא עברה התעללות נפשית קשה בחיי הנישואין, כשצעקות ואיומים היו חלק משגרת חייה. היא עמדה על כך שתלונותיה היו אמת, ועובדה שבפועל הוחלט להגיש בגינן כתבי אישום, שברובם הביאו להרשעת התובע.
השופטת גאולה לוין דחתה את התביעה וקבעה שהבעל תובע לא הוכיח שגרושתו מסרה מידע כוזב או הגישה תלונות שווא.
לדבריה אף אחד מפסקי הדין בהליכים הפליליים נגד התובע לא הצביע כי תוכן הדברים שהנתבעת מסרה למשטרה היה כוזב, ולכן אין להסיק שהיא עשתה שימוש זדוני או בלתי סביר בהגשת התלונות.
אין ספק, הוסיפה השופטת, כי הגשת תלונה המייחסת לאדם מעשי איומים ותקיפה, עלולה להשפיל ולבזות את התובע בעיני הבריות, אולם התובע לא הצליח להוכיח כי התלונות נגדו היו שקריות, בייחוד לנוכח העובדה שהמשטרה היא שהמליצה להגיש את כתבי האישום, דבר המעיד על התרשמותה מאמינות הנתבעת.
עוד ציינה השופטת לוין כי הנתבעת מעולם לא התלוננה על אלימות פיזית, אלא על אלימות מילולית בלבד, תוך שהביעה את חששה הסובייקטיבי שהאיומים יהפכו למעשים. תלונות אלה, שבעקבותיהן התובע אכן הורשע באיומים, אינן מעידות על הוצאת דיבה, ודאי שלא בזדון. הבעל חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.