אחרי 15 שנה: אלמנת איש שב"כ תקבל הטבות

אחרי 24 שנות שירות ביקש איש שב"כ להכיר בו כנכה בשל אירוע חריג מעבר לגבול. המדינה משכה אותו 9 שנים. אחרי מותו המשיכה אשתו את המאבק

עו"ד אלירן עטיה פורסם: 16.12.15, 16:43

משרד הביטחון, ועדת ערר ושני ערכאות שיפוטיות שונות עסקו לאורך כעשור וחצי בתביעה של איש שב"כ לשעבר להכיר בו נכה בשל סוכרת שנגרמה לו במהלך שירותו, ולקבל רטרואקטיבית את ההטבות שהגיעו לו. את התמשכות הפרשה הגדיר לבסוף בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב כ"הרבה מעבר לסביר".

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בהוראות של אגף השיקום של משרד הביטחון נקבע כי הטבות המגיעות לנכים ישולמו לזכאים רק מהיום שהרשות הכירה בזכותם לכך. בסוף 2013 פסל בית המשפט העליון את ההוראה, אך קבע שהיא תמשיך לחול ביחס לאלה שעניינם כבר נדון והוכרע לפני כן. בנוסף קבע העליון שסטנדרט סביר לבירור בקשות הכרה בנכות הוא שנתיים וחצי.

 

הבעל המנוח של התובעת שירת בשב"כ מ-1968 עד פרישתו ב-1992. בשנת 2000 הוא ביקש ממשרד הביטחון להכיר בו כנכה בשל מחלת סוכרת, שלטענתו נגרמה לו עקב אירוע חריג וחמור שהתרחש ב-1988 במסגרת פעילות מחוץ לגבולות המדינה. שנה לאחר מכן דחה קצין התגמולים את הבקשה. איש השב"כ הגיש ערר, אבל רק כעבור שש שנים – ב-2007 – הודיעה לו ועדת הערר שהחליטה לדחות אותו.

 

איש השב"כ לא ויתר וערער לבית המשפט המחוזי בחיפה, שם סוף סוף זכה. בית המשפט קבע שמחלת הסוכרת נגרמה עקב השירות. לאחר מתן פסק הדין, ביוני 2009, קבעה לו הוועדה הרפואית מטעם המדינה 40% נכות. בעקבות כך המדינה אמנם שילמה לו את תגמולי הנכות רטרואקטיבית, אך לא את שורת ההטבות הנלוות לכך (בהן הטבות מס ומענקים סוציאליים). על החלטה זו הוא הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב בטענה שנגרם לו עינוי דין.

 

המדינה טענה מנגד שהעותר לא זכאי להטבות באופן רטרואקטיבי, שכן ענייננו כבר הוכרע, ועל כן פסיקת בית המשפט העליון לא חלה על המקרה שלו.

 

ביולי 2012 נהרג העותר בתאונת דרכים כשרכב על אופניים. אשתו, שירשה את עזבונו, "נכנסה לנעליו" כעותרת.

 

התמודדות מייגעת

השופטת צילה צפת הטיחה ביקורת נוקבת במדינה, שמשכה את המנוח כמעט תשע שנים. "בחינת יריעת ההתדיינות בין העותר לרשות מעלה תמונת התמודדות ארוכה בהרבה מעבר לסביר, התמודדות מייגעת ואף מסורבלת", כתבה השופטת.

 

השופטת הצביעה על כמה מקרים שבהם בתי משפט מחוזיים קבעו מנימוקים שונים כי העותרים זכאים לקבל רטרואקטיבית הטבות המגיעות להם, וזאת אף שהכרעת הוועדה הרפואית בעניינם ניתנה עוד בטרם ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון: "אין ספק כי משך בירור תביעתו של המשיב, כתשע שנים, הינו בלתי סביר וארוך בהרבה מאותה 'תקרה' מוצעת בפסק דין לופו לבירורה של תביעה – כשנתיים וחצי".

 

היא הוסיפה שטענת המדינה שלפיה יש להכיר בזכותו של העותר להטבות רק החל מ-2009 אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון, שכן היה מקום להורות של תשלום ההטבות רטרואקטיבית החל משנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה.

 

עם זאת, השופטת סברה שאין הצדקה לחייב את המדינה בריבית והצמדה, אלא להחיל על התשלום את הכללים שנקבעו בחוק הקצבאות. לפיכך נקבע כי המדינה תשלם לאשתו של העותר את הטבות הרשות באופן רטרואקטיבי החל מ-2002. עוד נקבע כי המדינה תשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.