האביב, שהגיע השנה באמצע פברואר (או שמא היה זה בכלל קיץ לרגע?), הביא איתו אלרגיות קשות ובלבול גדול. הפרה בוטה של סדרי טבע מוכרים - נקודת תקווה לקיומה של שיגרה בתוך הכאוס המוחלט שהוא חיינו בלבאנט.
חובבי הארטישוקים, פרחי מאכל יפהפיים ודוקרניים שכמותם, נערכו לחסכים עונתיים קשים עקב נוכחותם הדלה בשווקים ובהתאמה מחירם שהרקיע שחקים. והנה בשבועיים האחרונים התאפסו שדות הארטישוק על מזג האוויר הבלתי ניתן לחיזוי ובבת אחת צימחו כמויות בלתי נתפסות של ראשים ירוקים-סגלגלים שאי אפשר (ובינינו, גם לא צריך) לעמוד בפני הפיתוי למלא בהם סלים ולאכול מהם בכל דרך אפשרית לפני שייעלמו עד שנה הבאה.
אצלנו בבית ארטישוקים הם קונצנזוס. כולם מוכנים לאכול מהם בכל עת. זו אוהבת את לבם הבשרני, זה מעדיף את קצות העלים טבולים בשמנת קרירה. קציצות ישמחו בהם וגם פסטה, והאיש שלי מכור לסלט של לבבות ארטישוקים חיים עם בצל והמון לימון מבית אמא.
אחרי שאכלנו מהם בכל צורה אפשרית נזכרתי ביום שמש חם בשוק הדגים של קטניה, סיציליה. שם פגשנו לראשונה את אלה:
ראשים שלמים של ארטישוקים שמילאו לבם בתערובת ריחנית של שום, פטרוזיליה, לימון ושמן זית עז טעמים וניצלו כשהם נחים ישירות מעל גחלים לוחשות, שריככו והזהיבו את עליהם ולבבותיהם וזיכו אותם בבת טעם מעושנת נפלאה. השבוע שיחזרתי אותם לראשונה.
המרכיבים:
6 ארטישוקים לא גדולים וטריים מאוד
מיץ סחוט טרי מ-2 לימונים
צרור גדול מאד של פטרוזיליה, ללא הגבעולים העבים
2-3 שיני שום
1 כפית מלח ים
1/2 כוס שמן זית + עוד לזילוף
חתיכת קרטון שמתאימה בגודלה לכיסוי שטח הפנים של הגריל
אופן ההכנה:
לבלוג האוכל של מיכל וקסמן, מחברת רבי המכר "ארוחת ילדים" ו"טעמים ראשונים"
לכל הטורים של מיכל וקסמן