המלחמה הבאה של פוטין - בחצר האחורית של נאט"ו?

אחרי המעורבות הצבאית בסוריה ובאוקראינה: אם רוסיה תחוש כי בידודה בזירה הבינלאומית לא נפרץ וכי הלחץ הכלכלי עליה אינו פוחת, היא עשויה לחפש זירה נוספת לעימות מול המערב. חבל נגורנו-קרבאך, למשל

  

ארבעת ימי הלחימה הקשים בתחילת אפריל בין צבא אזרבייג'ן לבין הכוחות הארמניים במסגרת הסכסוך סביב השליטה בחבל נגורנו-קרבאך מדגימים את הבעייתיות שבשימוש במונח "קפוא" לתיאור סכסוכים בלתי פתורים. בתקריות שהחלו ב-2 באפריל נהרגו עשרות בני אדם והן נחשבות החמורות ביותר באזור מאז הושגה הפסקת האש בין הצדדים ב-1994.

 

עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ

 

מלבד שישה פקחים של הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (OSCE), אין למעשה כוח בינלאומי שמפקח על המתרחש באזור. אזרבייג'ן מתנגדת לכוח בינלאומי נרחב יותר בטענה שהדבר רק יקבע את השליטה הארמנית על נגורנו-קרבאך ועל שטחים נוספים שהיו חלק מאזרבייג'ן בזמן השלטון הסובייטי. כוחות ארמניים שולטים על כ-14 אחוזים ממה שהיה אז שטח אזרבייג'ן, ומצדיקים את נוכחותם שם לאור הזכות להגדרה עצמית של הרוב הארמני בחבל נגורנו-קרבאך ולאור צרכים ביטחוניים להבטחת המשך השליטה בחבל.

 

מבחינת היקף הכוחות העומדים לרשות הצדדים, הרי שלאזרבייג'ן יתרון מספרי מסוים, אך הכוחות הארמניים נחשבים מאומנים יותר. יחד עם זאת, צבא אזרבייג'ן נהנה מתקציב ביטחון גדול בהרבה, לאור הרווחים שצברה המדינה לאורך השנים ממכירת נפט שבשטחה. חבל נגורנו-קרבאך מנוהל באופן לכאורה עצמאי עם כוחות צבאיים אוטונומיים תוך קבלת סיוע ניכר מארמניה. לאור ההידרדרות הנוכחית המסוכנת, שאלה חשובה שעולה היא מהו תפקידם של השחקנים החיצוניים העיקריים - רוסיה וטורקיה - והאם יאפשרו לבעלות בריתן - ארמניה ואזרבייג'ן - להידרדר למלחמה כוללת?

 

עם עין לרוסיה: טורקיה לצד האזרים

לטורקיה יש יכולת לא מבוטלת להשפיע על התפתחויות בסכסוך בין אזרבייג'ן לבין ארמניה לאור היותה בעלת ברית של אזרבייג'ן ולאור מערכת היחסים הבעייתית שיש לה עם ארמניה. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, אמר בעקבות ההתלקחות המחודשת שנגורנו-קרבאך "בנקודה מסויימת, באופן בלתי נמנע, תוחזר לבעליה החוקיים ותהיה שוב חלק מאזרבייג'ן".

ראש ממשלת טורקיה, אחמט דבוטאולו, אמר ש"טורקיה תעמוד כתף אל כתף עם אזרבייג'ן נגד התוקפנות הארמנית והכיבוש עד ליום הדין".

 

למרות התבטאויות לוחמניות אלו, טורקיה רואה את התמונה הרחבה יותר ואת הקשר בין סכסוך זה לבין העימות שיש לה עם רוסיה. מאז תקרית הפלת מטוס הקרב הרוסי על ידי הטורקים בנובמבר 2015, מצויים היחסים בין רוסיה לבין טורקיה במשבר עמוק. רוסיה הגיבה על הפלת המטוס בשורה של סנקציות, רובן כלכליות, וטורקיה מודעת לכך שלרוסיה יש יכולת נרחבת אף יותר לפעול נגדה. זאת, למרות שחברותה של טורקיה בברית הצבאית הצפון אטלנטית (נאט"ו) מהווה אלמנט מרתיע עבור רוסיה מלפעול צבאית ישירות נגד טורקיה. יש לציין שכבר ב-1992, כשבמהלך הסכסוך על נגורנו-קרבאך איימו הטורקים לבוא לעזרת המובלעת האזרית, נחצ'יוואן, הקרובה לגבול הטורקי, הגיע איום מכיוונה של רוסיה ולפיו התערבות כזו עלולה להביא להידרדרות למלחמת עולם נוספת.

 

נראה כי רוסיה לא הייתה מעוניינת בהתלקחות בגזרת נגורנו-קרבאך בסבב הלחימה הנוכחי. זה היה המסר שהועבר בביקור ראש ממשלת רוסיה, דמיטרי מדבדב, בארמניה ב-7 באפריל. מדבדב גם ציין כי היחסים עם שתי המדינות - ארמניה ואזרבייג'ן - חשובים לרוסיה. לאחר ביקורו של מדבדב בארמניה, הוא הגיע גם לביקור בבאקו ונשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, אף שוחח עם מנהיגי שתי המדינות. למעשה, רוסיה יצרה מערכת יחסים רב-מימדית עם שתי המדינות, שמאפשרת לה להמשיך לפרוס את חסותה על המרחב ולתפקד כבוררת ומחליטה בזירה. לרוסיה מערכת יחסים קרובה ביותר עם ארמניה והיא נחשבת לבעלת בריתה בדרום הקווקז. לרוסיה אף בסיסים צבאיים במדינה. בפברואר 2016 אישרה רוסיה לארמניה אשראי בשווי 200 מיליון דולר לקניית מערכות צבאיות רוסיות. צעד זה נחשב לאיתות רוסי נגד טורקיה. אך לאורך השנים רוסיה מכרה נשק גם לאזרבייג'ן בהיקפים משמעותיים.

 

הזהירות הרוסית

ארמניה, שמסמנת את עצמה במעגל הקרוב ביותר לרוסיה, חברה בארגון האירו-אסייתי הכלכלי - פרויקט שחשוב באופן אישי לפוטין וכן בארגון ההגנה המשותפת בהובלת רוסיה. אזרבייג'ן אמנם אינה חברה בארגונים אלה, אך היא חברה בארגון חבר העמים וכן, יחד עם ארמניה, מנהלת דיאלוג עם ארגון שנחאי לשיתוף פעולה (בהובלת רוסיה וסין).

 

הזהירות הרוסית קשורה גם בזירה הבינלאומית, שבה קצרה רוסיה באחרונה כמה הישגים משמעותיים וייתכן שבעת הנוכחית מעורבות בסכסוך נוסף לא תשרת את האינטרסים שלה. רוסיה חותרת למנף את ההישגים שלה בסוריה מול ארצות הברית לשם יצירת מנגנונים לשיתוף פעולה בלחימה מול "המדינה האיסלאמית" (דאעש) ובכך להביא לסיום בידודה בזירה הבינלאומית. המשבר הפוליטי באוקראינה יוצר אכזבה מהמדינה במערב ומגביר את ההיתכנות להסרת הסנקציות האירופיות מעל רוסיה, שאמורות להתחדש ביוני הקרוב.

 

למרות זאת, ישנו סיכוי כי בעתיד יהיה ברצונה של רוסיה לאפשר הסלמה בנגורנו-קרבאך.

תסריט כזה אפשרי אם רוסיה תחוש כי בידודה בזירה הבינלאומית לא נפרץ וכי הלחץ הכלכלי לו היא נתונה אינו פוחת. במצב כזה ייתכן כי רוסיה תחפש זירה נוספת לעימות מול המערב. חבל נגורנו-קרבאך עשוי להיות זירה זו, לאור מיקומו הגאוגרפי - הימצאותו בפריפריה של נאט"ו. במצב כזה ייתכן כי רוסיה תהיה מוכנה להפר את האיזון בדרום הקווקז על כל ההשלכות של מהלך כזה.

 

בהקשר הישראלי, יש לציין שבמשך כשני עשורים קיימת מערכת יחסים קרובה בין אזרבייג'ן לבין ישראל. במסגרת זאת, ישראל מספקת אמצעי לחימה מתקדמים לצבא אזרבייג'ן ואזרבייג'ן אף ציפתה שישראל תתבטא ביחס להתלקחות המחודשת. יש להדגיש שלאורך שנות הסכסוך על חבל נגורנו-קרבאך עמדה איראן לצידה של ארמניה וזהו מימד מורכבות נוסף של הסכסוך סביב החבל. סבב האלימות הנוכחי, במיוחד אם הצדדים ינצרו לעת עתה את נשקם, מהווה הזדמנות לישראל להקדיש מחשבה מחודשת למערכת יחסיה עם אזרבייג'ן, ולשאלה אם המדינות מתואמות מספיק ביחס לציפיות זו מזו.

 

ורה מיכלין-שפיר היא חוקרת בתוכנית ניובאואר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). ד"ר גליה לינדנשטראוס היא עמיתת מחקר ב- INSS

 

המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם", שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים