האזרחים העזתים שנפצעו ב"צוק איתן"

מבצע "צוק איתן" הסתיים לפני שנה וחצי, אך בעזה יש מי שהמלחמה עבורו נמשכת. אזרחים רבים נפצעו ונותרו קטועי גפיים באחד המקומות הכי לא מונגשים בעולם, זהו סיפורם. "שטח A" - העולם הפלסטיני שלא הכרתם

 

 

 

מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 הותיר עשרות אזרחים פלסטינים קטועי גפיים. המלחמה הסתיימה, והפצועים נותרו עם פגיעותיהם הקשות ומנסים, חרף כל הסיכויים ולא תמיד בהצלחה, לשקם את חייהם.

 

צפו בכתבות האחרונות של "שטח A":

גם הפלסטינים רצים לדירה: השוק הרתח מעבר לגדר

לקפוץ בכיף מקומה 5. צפו בעזה שלא הכרתם

 

מנתונים שאספה עמותת "רופאים לזכויות אדם" עולה כי בעקבות מבצע "צוק איתן" נוספו עוד מאה קטועי גפיים ברצועת עזה. לרבים מהם אין פרוטזות יעילות, משום שאלו אינן מיוצרות בעזה, והם נאלצים למצוא בעל כורחם פתרונות אחרים באמצעות בתי חולים בגדה המערבית, במזרח ירושלים ואף בחו"ל.

אחד מהם הוא ואיל א-נמלה, מכונאי רכב במקצועו, שנפצע כאשר נמלט עם בני משפחתו מביתם ברפיח בעקבות הפצצות צה"ל לאחר חטיפת סגן הדר גולדין ז"ל. במהלך המנוסה נקטעה רגלו של א-נמלה, וכך גם רגלו של בנו, ומאז מנסים השניים ויתר בני המשפחה לשקם את חייהם.

 

היעדר הפרוטזות הוא לא הבעיה היחידה שעמה צריכים להתמודד הפצועים. שלטון חמאס ברצועה אינו דואג להנגשת הסביבה בעבור אותם נכים, והם נאלצים לאלתר ולהיעזר באחרים בכל פעם שהם חפצים לנוע ממקום למקום. לכך מצטרפת העובדה ששטחי הרצועה לא מרוצפים כיאות, הם רצופים במדרגות ורק במבנים בודדים הותקנו שבילים שנועדו לנכים – דבר המקשה מאוד על חייהם.

אף שבטנם של הפצועים ובני משפחותיהם מלאה בכעס על ממשל חמאס בעזה, הפחד משתק אותם והם אינם יכולים להרים את קולם נגד ארגון הטרור מחשש שיאונה להם רע.

בהיעדר אלטרנטיבות אחרות, דרכם היחידה להתמודד עם המציאות הקשה שטופחת על פניהם היא להפגין מול מטה האו"ם בעיר עזה, אך בינם לבינם הם יודעים כי מחאתם האמיתית היא על אוזלת ידו של חמאס בכל הקשור לשיקומם.