פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
התובעת, כבת 65, טענה שביולי 2009 בשעות הערב יצאה להליכה ספורטיבית עם בתה, וכשעברו סמוך לבית הנתבעים הן ראו כלב משוחרר וללא השגחה מחוץ לבית. התובעת ביקשה לחזור על עקבותיה, אך בתה הציעה לחצות את הכביש ולהמשיך בצעידה במדרכה הנגדית. אלא שאז קפץ עליה הכלב, הפיל אותה, והיא פונתה לבית החולים שם נמצא בפרק כף ידה הימנית שבר מרוסק.
לדבריה הפציעה גרמה לה סבל רב והיא נזקקה להליך שיקומי ארוך ומורכב. את התביעה היא הגישה כנגד בעלי הכלב – הורים ובנם החייל.
הנתבעים הכחישו את הדברים והתעקשו שהכלב קשור ברצועה ומוחזק על ידי הבן שיצא עמו לטיול. לדבריהם, הנתבעת "נתקפה בהלה" בשל נביחת הכלב הנרגש, החלה לרוץ לאחור ולכן נפלה. לדבריהם לא היה מגע פיזי בין התובעת לבין הכלב והיא האשמה היחידה בפציעתה.
אבל השופטת רננה גלפז מוקדי העדיפה את גרסת התובעת, שלדבריה לא ניסתה להעצים את האירוע, מה גם שעדות עוברת אורח שהבחינה באירוע תמכה בגרסתה.
גרסת הנתבעים, מנגד, לקתה בסתירות פנימיות ובחוסר סבירות: הבן לא הצליח להסביר מדוע לא רץ לעזור לתובעת לאחר הנפילה, אלא בחר לחזור לביתו כדי לקשור את הכלב, ורק אז הזעיק את אביו. לשיטת השופטת, ניכר כי התנהגות זו מצביעה על תחושת אשם ורצון להרחיק את הכלב מהמקום.
השופטת קיבלה את טענת הנתבעים כי הכלב שייך לבן, אך קבעה כי לא ניתן לערוך אבחנה מלאכותית בין אחריות ההורים לאחריות בנם. לדבריה, הכלב הוחזק בחצר ביתם של ההורים וטענתם כאילו לבנם החייל הייתה יחידה נפרדת הופרכה.
השופטת גלפז מוקדי הדגישה שהחוק מטיל אחריות חמורה על נזק שנגרם מכלב, ללא קשר לאשמת בעליו. לצורך חישוב הפיצויים היא התבססה על חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט שקבע כי לתובעת נגרמה נכות קבועה בשיעור של 32%.
בסיכומו של דבר השופטת פסקה לטובתה פיצויים של 135 אלף שקל בגין כאב וסבל, עזרת צד שלישי והוצאות רפואיות. הנתבעים חויבו בנוסף בשכר טרחת עו"ד של 25 אלף שקל והוצאות של 6,000 שקל.