פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
במרס 2010 חתם החקלאי על הסכם עם "סוללית", שהתחייבה לספק לו את האפרוחים עד לתחילת אוקטובר של אותה שנה. במעמד החתימה הוא שילם לאגודה מקדמה בסך 640 אלף שקל. אלא שלדבריו האפרוחים לא הגיעו והאגודה הסבירה לו שהלהקה נדבקה בזיהום, וסירבה להשיב לו את כספו.
האגודה לא הכחישה שהאפרוחים לא סופקו לתובע ושהמקדמה עדיין אצלה, אך הציגה תמונה שונה לחלוטין. לטענתה, כחודש לאחר חתימת ההסכם הודיע לה החקלאי שהוא מתחרט ולא מעוניין באפרוחים. לדבריה היא דחתה את בקשתו מכיוון שבשלב זה כבר השקיעה מאות אלפי שקלים בגידול הלהקה.
האגודה גם הגישה תביעה נגדית בטענה שבכל מקרה יש לקזז מסכום המקדמה חוב של כ-855 אלף שקל שהנתבע חייב לה עוד מ-2008.
אבל השופטת נבילה דלה מוסא פסקה שהסברי האגודה על הכספים שהשקיעה הועלו בצורה סתמית וללא פירוט. היא לא הוכיחה שהחקלאי הוא שביטל את ההסכם ולא פירטה איך נמסרה הודעת הביטול, מי נכח בה ומה עשתה האגודה בעקבות ההודעה. לדברי השופטת, היעדר תגובה לביטול כשמדובר בעסקה בהיקף כה גבוה "אינו הגיוני כלל".
מנגד, התובע העיד שהיה מעוניין ברכישת הלהקה ולא היה לו כל אינטרס לבטל את העסקה. בנסיבות אלה קבעה השופטת כי הנתבעת היא שהפרה את ההסכם.
באשר לתביעה שכנגד החליטה השופטת כי האגודה לא צירפה ראיה כלשהי להוכחת טענותיה בדבר החוב הקודם, למעט כרטסת ממוינת אחת שבה מצוין סכום החוב מתחת לשמו של התובע המופיע לצד שם חברה שאינה קשורה אליו בשם. התברר כי בעותק נוסף של הכרטסת – שהוגש במסגרת תביעה שהאגודה ניהלה נגד אותה חברה – נרשם שמה של החברה בלבד.
השופטת דלה מוסא ציינה כי עניין זה לא הוסבר על ידי האגודה והוא מעלה ספקות רבים באשר לאמינות גרסתה, וזאת מעבר לחוסר היגיון בכך שהנתבעת חתמה על הסכם נוסף עם החקלאי מבלי לגבות ממנו את החוב.
בסיכומו של דבר השופטת קיבלה את התביעה והורתה ל"סוללית" לשלם לתובע 640 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד של 50 אלף שקל. התביעה שכנגד נדחתה.