יום חמישי, רגע אחרי ראש השנה, רגע לפני יום כיפור. אני מזמינה את מעצב העל לבוקר של מילוי וגלגול (מהפעולות החביבות על שנינו), תחת הכותרת ריפוי בעיסוק לגוף ולנפש. הרתחנו בצלים, הפרדנו גלדים, הכנו מילוי, קילפנו וחתכנו לפלחים חבושים בשלים, שבישמו בניחוחם את המטבח כולו, צילמנו כמה תמונות ואפילו קצה של וידאו, לטובת המתקשים. אידיליה.
צלצול טורדני איים לשבור את השלווה, אך זכה להתעלמות הפגנתית. עוד אחד ועוד אחד. מישהו מתעקש. אבא שלי, נפילה, מכה חזקה בראש, אמבולנס, מיון. פאניקה רגעית, דפיקות לב נמרצות, מפתחות, טלפון, סידור מהיר לילדים ואני בדרך.
יודעת כל אם פולניה שאין כמו ילד רופא להעלאת מפלס הגאווה והשקט הנפשי במשפחה. אין לי אח רופא (או אח בכלל) וגם לא אחות עם הכשרה רפואית אבל יש גם יש אחות נדירה, שהיא במקרה גם עובדת סוציאלית סופר מקצוענית בבית חולים. בקור רוח ובלב חומל היא מתייצבת מדי בוקר במרפאה הנוירולוגית, עושה כל שביכולתה לשפר ולו במעט את איכות חייהם של חולים מבוהלים חסרי מזל ושל בני זוגם. מדי פעם תורנויות יום ולילה במיון, מקום בו אני לוקה מיידית בהתקף חרדה מתמשך כולל הזעות, רעידות, תחושת עילפון וקשיי תפקוד מסיביים בעוד היא מתנהלת בו כאילו היה ביתה השני.
יש לנו הסכם, לי ולאחותי הקטנה (בת 43, אמא לשלושה, אשה שווה ובוגרת ובכל זאת תמיד אחותי הקטנה). בכל הקשור בעניני משברים, אירועים ואינטראקציות משפחתיות - אני על ההפקות, השכנועים, הנזיפות וניהול העניינים והיא על הטיפול, כולל (ואולי בעיקר) בתי חולים. אז איך יכול להיות שמשבר טיפולי בסדר גודל כזה פורץ שעתיים אחרי שהיא וכל משפחתה עלו על טיסה לארצות הברית?
סוף טוב הכל טוב – מעצב העל לקח פיקוד על המטבח. אני דהרתי בדופק מואץ למיון, התקף החרדה נותר בשליטה יחסית, הקולגות מהנוירולוגית התייצבו לעזרתנו, אבא שלי התאושש מהר ושוחרר עוד באותו ערב הביתה וסיר הבצלים הממולאים והחבושים עשה את הלילה במקרר וזכה להתרכך, להתקרמל ולהסמיק בתנור בדיוק בזמן לארוחת שישי משפחתית.
עונת החבושים בעיצומה. הם זורחים אלי בשוק בצהוב עמוק, ומפיצים את ניחוחם למרחקים. כמו שסיפרתי פה לא פעם - לא יכולה, ואפילו לא מנסה לעמוד בפניהם. בדוכן של עמי, מגדל התפוחים מרמת הגולן, הם קוראים לי מתוך הארגזים.
אני בוחרת אותם על פי ריחם, ממלאה בהם שקיות, אחר כך במטבח אמצא להם כבר ייעוד. מי לקומפוט, מי למרקחת, מי לממבריו שיתייבש שעות בתנור, מי לסירי תבשילים בשריים ומי לסירי ממולאים שישמחו לזריקת חמיצות מלווה בסומק עז.
הפעם אלה גלדים של בצל, מהממולאים האהובים עלי, ביניהם ישובצו פלחים דקים של חבושים. יחד יבלו שעות בתנור עד שייצאו ממנו רכים, שחומים (הבצלים), סמוקים מאוד (החבושים) ומזוגגים במתיקות-חמצמצות נפלאה (שניהם).
בצלים הם מהירקות הפשוטים יחסית למילוי. הפרדת הגלדים נעשית אחרי שהתבשלו במים רותחים וגילגולם עם מעט מילוי בתוכם הוא ברור, אינטואיטיבי ומהיר. אני אוהבת לבשל אותם במחית תמרינד אותה הפקתי בעצמי מתמרינד יבש גולמי (אפשר להשיג בחנויות מזרח-מערב ולפעמים גם בחנויות טבע), אותו מרככים וממיסים על ידי תוספת של כוס או שתיים של מים רותחים ומעבירים דרך מסננת, על מנת להיפטר מסיבים וגרעינים.
על התהליך הזה חוזרים שוב עם שאריות הפרי הסיבי, עד שמוצה בשרו של הפרי ונשארה רק פסולת סיבים וגרעינים. את מחית התמרינד שהתקבלה אפשר לחלק למכלי פלסטיק קטנים ולשמור במקפיא לשימוש עתידי. מי שאין לו זמן או חשק להתעסק בהפקת תמרינד בעצמו, יכול לקנות את המחית המוכנה (גם היא ניתנת להשגה במזרח-מערב וגם בהרבה מרשתות השיווק), אם כי היא לוקה בעיני בטעמי לוואי מיותרים. אם לא השגתם תמרינד, גם רכז רימונים משובח יעשה את העבודה.
המצרכים (לכ-50 יחידות):
4 בצלים גדולים מאוד
למילוי-
250 גר' בשר טלה (אפשר להחליף בבקר), טחון גס
1/2 כוס אורז בסמטי
1 בצל בינוני
1/4 כפית בהרת
1/4 כוס שמן זית
מלח ים
1 עגבנייה לא גדולה
לתבשיל-2-3 חבושים בשלים, צהובים מאוד וריחניים
1 כף זרשק (דומדמניות פרסיות מיובשות, לא חובה)
4-5 ענפים קטנים של טימין טרי
חופן פרחי זעתר (אם יש במקרה בגינה או בעציץ)
4 כפות משחת תמרינד (ראו הסבר בפתיח למתכון)
או
2 כפות רכז רימונים
1/2 כפית בהרט
מלח ים
1 כוס מים ועוד קצת עד גובה הבצלים בסיר
שמן זית לזילוף נדיב
אופן ההכנה:
לבלוג האוכל של מיכל וקסמן, מחברת רבי המכר "ארוחת ילדים" ו"טעמים ראשונים"
לכל הטורים של מיכל וקסמן