פסקי דין מעניינים נוספים בערוץ משפט ב-ynet:
בעליה של דירת הקרקע בבניין ברחוב קורדובירו בעיר רכש אותה לפני 24 שנים, ובעקבות טעות נרשם בפנקס הבתים המשותפים שחלק מהחצר של הבניין מוצמדת אליה. לפיכך הוכנס להסכם המכר סעיף שלפיו לרוכש ידוע שהחצר שייכת בפועל לבעלי הבניין, שרשאי למכור אותה (בתנאי שייתן זכות קדימה לבעלי דירת הקרקע).
השנים חלפו ובעלי הבניין לא מכר את החצר לאיש. בינתיים, בעליה הסדיר לעצמו פתח יציאה מהדירה אל החצר ואף התקין בה שער עם מנעול. כשהדבר התגלה לבעלי הבניין פרץ ביניהם סכסוך שהסתיים בהסכם שנחתם ביניהם במרס 1999, ובו התחייב בעל הדירה לסגור את הפתח לחצר תוך שנה ולהעביר לבעלי הבניין מפתח לשער. עוד הוא הצהיר שאין לו זכויות בחצר והוא משתמש בה כ"בר רשות", כלומר, מרצונו הטוב של הבעלים.
14 שנים לאחר מכן הגיש בעל הבניין תביעה נגד הרוכש בטענה שלא עמד באף אחת מההתחייבויות הללו, ודרש להוציא נגדו צו פינוי.
בתגובה טען בעל הדירה שמדובר בחצר משותפת שכל דיירי הבניין רשאים להשתמש בה, והוא ביניהם. לדבריו התביעה היא בעצם אמצעי סחיטה של התובע, שלא טרח לתקן את הרישום השגוי, וכעת מנסה להפעיל עליו לחצים לרכוש את החצר.
אלא שהדייר לא הציג שום ראיה שתוכיח שבעלי הבניין ניסה לאלץ אותו לרכוש את החצר, והשופט גיא היימן סבר שמדובר ב"הגנת-סרק".
נקבע שבעלי הבניין הוכיח שהדייר השתלט על החצר לחלוטין ומונע מיתר הדיירים את הגישה אליה. כל זאת ללא אישור או רשות ותוך הפרה מובהקת של ההסכמים שעליהם חתם.
לבסוף קיבל השופט היימן את התביעה והורה לדייר לפנות את החצר, לסגור את הפתח המוביל אליה מדירתו ולמסור לבעלי הבניין מפתח לשער שבנה. הוא חויב בהוצאות משפט של 3,145 שקל ובשכר טרחת עו"ד של 23 אלף שקל.
בנוסף, הנתבע יחויב למסור לתובע ייפוי כוח תקף המסמיך אותו לתקן את רישומו של הבניין בכל הנוגע לחצר, בהתאם להסכם המכר.