אתם משתדלים לחנך את הילדים ומסבירים להם איך מדברים ומתנהגים, אבל לפעמים "זורקים" משפטים לאוויר ולא מבינים כיצד הם משפיעים עליהם. קיבצנו 22 משפטים שאסור לומר ליד הילדים בשום סיטואציה, גם לא כשאתם מתוסכלים או מותשים במיוחד.
לאה שטרן, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך להנחיית קבוצות הורים והנחיה פרטנית:
הילד שלנו שומע אותנו מדברים בינינו כמה אנחנו מרוצים מההתנהגות שלו. זה מאוד נעים לו לשמוע שאנחנו אוהבים אותו, אבל מה הוא מבין? רק כשהוא מתנהג כפי שאנחנו מצפים ממנו ורק כשהוא מרצה אותנו - אנחנו אוהבים אותו, אבל המציאות היא אחרת. להתנהגות הילד אין קשר למידת האהבה שלנו. הילד שלנו חייב להרגיש שאנחנו אוהבים אותו ללא שום תנאי, ללא קשר להתנהגותו, פשוט כי הוא הילד שלנו.
הילד שלנו שומע אותנו רוטנים על התנהגותו באופן קבוע. ילד ששומע רק מה הוא לא יכול לעשות, מבין מהן החולשות שלו ומפנים מה הוא אינו מסוגל לעשות, והרי המטרה ההורית שלנו היא הפוכה. אנחנו שואפים לגדל ילד בעל דימוי עצמי גבוה המאמין ביכולות ובכישורים שלו. לכן, חשוב שננסה להתעלם כמה שיותר מההתנהגות המפריעה ונעודד את הילד על כל התנהגות חיובית שאנחנו מזהים אצלו.
רן בראון, עובד סוציאלי ומנהל מכון "מתבגרים":
אחד הדברים שיכולים לגרום לילד להרגיש רע זה להבין שמשווים אותו למשהו לא טוב. הימנעו בכלל מהשוואות שליליות, ועל אחת כמה וכמה מהשוואות שליליות לדמויות משמעותיות בחיי הילד.
אמירה כזאת בנוכחות הילד מעבירה מסר כואב ופוגע לילד שהוא טעות נטל ושהוא פוגע קשות באושר של הוריו. ילד כזה גדל עם חווית דחייה קשה ותחושה שלא ניתן לאהוב אותו ולרצות בקרבתו. הוא מפתח דימוי עצמי שלילי הפוגע בסופו של דבר בהישגיו וביכולתו לחיות חיים מספקים ומלאים.
אין כזה דבר ילד בעייתי. ישנם ילדים שיש להם בעיות. לתייג את הילד כ"בעייתי" זה להאכיל אותו במחשבות שליליות ולהרוג את הדימוי העצמי שלו. זה בסדר לדבר על קשיים ואתגרים שיש לילד אבל אל תהפכו אותו לבעיה ובטח לא לבעיה כרונית שתהפוך לנבואה המגשימה את עצמה ותרדוף אותו אל חייו הבוגרים.
שירי בכר, מנחת הורים ומרצה:
הילדים שלנו בדרך כלל לא אוהבים לסדר וכשהם גדלים גם הבלאגן בחדר שלהם גדל, אבל הם בגיל התבגרות וזה לא מפריע להם. כך או אחרת, זה לא אומר שהם בלאגניסטים, וזה שאנחנו אומרים שהם כן, הופך אותם לכאלו, כי אנחנו הופכים את הנסיבות לתכונת אופי. האלטרנטיבה היא ללמד אותם לסדר, לא לסדר אחריהם ובגיל ההתבגרות לסגור אחריהם את הדלת.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
זה מתסכל אותם כשאנחנו אומרים שהם בכיינים. זו תכונה ילדותית של מישהו שלא יודע להתבטא אחרת, לא יודע להתמודד, חלש ומעצבן. נכון שלפעמים הם ממהרים לבכות, אבל לשמוע אותנו אומרים שהם כאלו, יגרום להם לבכות יותר. אל תאמרו שהם בכיינים. תבינו למה, תרגיעו עניינית ותעודדו על ההתגברות, כי על ההתגברות חשוב לשים את הפוקוס.
אין דבר מקומם יותר מצמד המילים "אף פעם". צמד מילים שמבטל בהינף יד את ההישגים, המאמצים וההצלחות שלהם. מצאו את הזמן המתאים, דברו איתם בגובה העיניים ואל "תחפרו". תקשיבו גם אתם ואז הם יקשיבו. אל תשכחו שאת כל המילים שאתם זורקים מעל לראשיהם, הם דווקא שומעים היטב, אז עדיף להימנע, לחכות לשעת כושר ופשוט לשוחח איתם ולא עליהם.
התארגנות בוקר פשוטה יותר - צפו:
מיכל קליין-נגר, יועצת משפחתית, מדריכת הורים ומרצה:
יצירת הכללות במקום התייחסות קונקרטית ועניינית היא אחת הטעויות שהורים נוהגים לעשות. התייחסות מעין זו מורידה את הדימוי העצמי של ילד, שכן ההכללה והביקורתיות אינם תורמים להעצמתו של ילד ואף נותנים לו תחושה של חוסר קבלה שלו, כפי שהוא.
ההתייחסות אל הילד כמטרד ועירוב גורם נוסף פעמים רבות עלולה להביך ילד ולתת לו תחושה שהוא "שקוף" ושלא באמת רואים אותו ואת צרכיו.
גם אם אתם חושבים כך, הימנעו להגיד את זה בנוכחות הילד. זכרו שילדכם מבלה שעות ארוכות במסגרת החינוכית, ואיך ילד אמור להרגיש אם הוריו שולחים אותו למסגרת חינוכית בה הדמות המופקדת על חינוכו, שלומו וביטחונו היא גרועה? למה שהוא יקשיב לה ויכבד אותה?
רוני לנגרמן-זיו, מנחת קבוצות הורים ומאמנת אישית להורים מוסמכת מכון אדלר:
בחרנו את בן הזוג שלנו, אבל לא את המשפחה שלו. עם זאת, המטרה שלנו היא יחסים טובים במשפחה. חשוב לנו שהסבים משני הצדדים ייקחו חלק בחיי הילדים שלנו, ולכן גם אם ההורים שלו/שלה הם לא אהבת חיינו - נתייחס אליהם בכבוד. ואגב, גם אם חשבנו שהילדים לא שמעו את המילים, הם קולטים את הטונציה ואת חוסר הסימפטיה. הבעיה היא שהם עלולים להוציא את זה ברגע הכי פחות מתאים ("סבתא, אמא אמרה שהיא לא רוצה לדבר איתך").
כדאי להימנע מרכילות בכלל, וליד הילדים בפרט. הילדים מאמינים למה שאנחנו אומרים. גם אם אנחנו מדברים על כך בינינו ברגע של כעס ועצבים, הילדים חושבים שזו האמת. הפרשנות שלהם עלולה להביא אותם לפחד מאותו שכן אם נאמר עליו שהוא נוראי, או להפיץ את הדברים הלאה לשכנים אחרים או אפילו לאותו שכן. ילדים בגיל צעיר תופסים את הדברים כפשוטם, עדיין אין להם הבנה של מהו טאקט, מה מותר ומה אסור לומר. אז היזהרו בלשונכם לידם.
אולי יעניין אותך גם:
- התארגנות בוקר - אפשר גם אחרת
- התגובות שהורסות לכם את הקשר עם הילדים
טל רחמים בירן, מנהל תחום הטיפול בגיל הרך בקליניקה במרכז ד"ר טל, וד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה:
לאופן בו ההורים רואים את הילד ומדברים אליו ועליו יש השפעה רבה על ביטחונו העצמי ועל תכונות האופי שיתפתחו להיות הבולטות ביותר אצלו. אם אנחנו כהורים אומרים על ילד שהוא פחדן, אנחנו מובילים לכך שיהפוך לילד ואפילו למבוגר פחדן, במקום לסייע לו להתמודד עם פחדיו.
זמן עם ילדים לעומת זמן בעבודה הוא זמן ללא הפסקות, ללא שיחה בגובה העיניים, עם עוצמות רגשיות עזות יותר. זמן שעשוי להיות הרבה יותר אינטנסיבי, אך כשהורה אומר משפט כזה המסר שעובר לילד הוא: אתה נטל, אתה לא מקור לשמחה ולהנאה. מסר כזה עשוי לפגוע בביטחונו של הילד, ולהוביל להתנהגות מרצה או להתנהגות מרדנית ובדיקת גבולות.
על אף שהשוואות בין אחים הן בלתי נמנעות, מוטב שיישארו בין ההורים בלבד, ולא ייעשו בפני הילדים. אמירות מסוג זה לרוב לא מסייעות לילדים לשנות את התנהגותם, אלא עשויות להוביל להחרפת תחושות קנאה ותחרות בין האחים, לתסכול, ולהתקבעות של כל אחד מהם בתפקיד מסוים, למשל: הילד הטוב והנוח, והילד הבעייתי. במקום לשאול את ילדכם למה הוא לא מתנהג כמו אחיו או אחותו, נסו לשאול את עצמכם את אותה שאלה. נסו להבין מה גורם לו להתנהג כפי שמתנהג והאם הוא מרוויח משהו מהתנהגות זו.
מה לגבי התייחסות לילדים ביישנים? צפו:
תמר כהן-לביא, מנתחת התנהגות ומדריכת הורים:
לפעמים לאחר ארוחה מפוצצת או מדידת בגד צמוד אנחנו מרגישים שעלינו במשקל. מבלי לשים לב אנחנו אומרים לעצמנו או לחבר שאנחנו רוצים לרדת במשקל. הרבה פעמים זה גם בא לידי ביטוי בכל מיני דיאטות קיצוניות ובכך מעבירים לילד מסר שאנחנו לא מרוצים מהגוף שלנו. הילד ילמד מאיתנו מהו דימוי גוף שלילי והוא עלול לא לאהוב את הגוף שלו. בגילאי ההתבגרות יש נטייה לקיצוניות והילדים עלולים לפתוח בשביתת רעב שיכולה להתפתח להפרעת אכילה. גם אם אנחנו לא מרוצים מהגוף שלנו כדאי לעשות שינוי על ידי תזונה נכונה ופעילות גופנית, כדי לשמש מודל חיובי לילדים.
אף אחד מאיתנו לא יתעלם אם הילד יקלל, אך לפעמים כשרכב חותך אותנו בכביש אנחנו מקללים מתוך כעס ושוכחים לרגע שהילד יושב במושב האחורי. ההרגל הזה נוטה להופיע לא רק בכביש אלא גם במצבים נוספים בהם אנחנו כועסים, וכך הילד צופה בנו מקללים שוב ושוב. ילדים לומדים מצפייה במודל (ההורים שלהם) הרבה יותר מדיבורים ונאומים. נכון, זה קשה לשנות הרגלים אך אם אנחנו רוצים שהילד יפסיק לקלל כדאי להימנע מלקלל בנוכחותו.
פניה זוהר, מדריכת הורים ומשפחות, ומטפלת בוויסות חושי:
התוצאה יכולה להיות חרדות, משום שהם יתרגמו את הנושא ל: אין כסף לבזבוזים, אמא ואבא עניים. זאת הכללה ולא ארגון לוגי. לכן חשוב לא לדבר על מצב כלכלי ליד הילדים. מומלץ לדבר עם הילד ולשקף את מה שרוצים להשיג באופן נקודתי.
הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מאבדים סבלנות בקשר להתנהגות של הילדים שלנו. אבל ויש אבל, ילדים לרוב לא מצליחים לווסת את הרגשות שלם מול תסכול או כעס. לכן הם משתמשים בכלים שיש להם שהם כלים הישרדותיים כמו: זעם, בכי, התפרקות ואפילו פגיעה בעצמו או באחר. ילד מצפה שההורה יהיה שם ויעזור לו לווסת את עצמו, הורה שמכיל ומתמודד. ברגע שהורה מאבד שליטה יחד עם הילד, הילד מרגיש לבד ובלי מבוגר שישמור אליו. לכן חשוב להבין שעם כל הקושי, הילד זקוק למורה דרך שיראה לו את מה שרצוי להיות.
דניאל צור, מנחת הורים בשיטת אדלר, בעלת M.A בייעוץ משפחתי וזוגי:
משפטים כאלה בין ההורים וריבים בפרט, בעיקר מפחידים את הילדים, וזאת מכיוון שההורים הם מקור לבטחונו של הילד. כאשר ההורים מתנהגים כאילו איבדו שליטה, ובחוסר כבוד כלפי ההורה השני, העולם הופך למפחיד ומאיים עבור הילד. במידה ומתווכחים ליד הילדים, צריך להראות להם שהגעתם יחד למסקנה, פתרון או פשרה, ולא להשאיר אותם בתחושה שהוריהם בריב והתנהגו אחד לשנייה בזלזול.
אתם עוברים את תהליך הגמילה מחיתולים עם ילדיכם שלעיתים לא פשוט וארוך. ברגע שהילד שומע שאתם מותשים מתהליך זה, הוא מרגיש שעשה משהו לא בסדר ומרגיש חסר ערך אל מול הוריו. אם הילד מפספס אין סיבה לשתף את ההורה האחר אל מול עיניו ולכעוס עליו, כי הוא לא עשה דבר רע. חשוב לחזק את הילד בתהליך ולתמוך בו ולא להפך.