רגע לפני שנסעה לשהות בת שלושה וחצי חודשים בדלהי לצורכי מחקר והשאירה אותנו פה לדפדף בקנאה בין צילומיה רבי הקסם, סידרה לנו רוני חברתי יום בישול משמח, רב ריחות, צבעים, טעמים וסיפורים, עם חבריה ד"ר קהינברג' ג'נגיד ומיכל ארליך. הוא מרצה באוניברסיטת ג'ינדל, מומחה ללימודי ישראל, היא דוקטורנטית מאוניברסיטת תל אביב שעושה את עבודת המחקר שלה בהודו, מולדתו, שם הם חיים יחד בארבע השנים האחרונות. כיאה לחברים של רוני, שניהם גם חובבי אוכל - הוא מצד הבישול, היא מצד הטעימות.
ביום חם ומיוזע בראשיתו של הקיץ, התאספנו כולנו במטבח שלי, מצפים ליום אחר וסוער, דוגמית אישית קטנטנה ממטבח גדול ממדים שרב הזר על המוכר בו, מבחינתי. עוד לא יצא לי לבקר בהודו, לצערי (מי יודע, אולי אעשה תיקון השנה ואסע לבקר את החוקרת החרוצה), וגם בארצות אחרות בעולם לא היטבתי לטעום מתוצרי מטבחה, לכן היתה זו מבחינתי הזדמנות פז לטעום טעימה קטנה מידיו של בשלן חובב מיומן שמיטיב ללהטט גם מחוץ למגרש הביתי שלו, ובמעט מאוד מאמץ (עם מספר מינימלי של כלי עבודה וללא שימוש במכשירים חשמליים, סכיני שף או שאר עזרים מודרניים) - מעמיד בזריזות וביעילות ארוחה טעימה, צבעונית ומשמחת תוך כדי הסברים מפורטים, סיפורים מרתקים ואפילו חיוכים למצלמה.
קהינברג' (או קהינב בפי חבריו) נולד וגדל בכפר קטן ומסורתי במדבר הראג'סטהאני. הוא בא מקהילה של נגרים, והחפץ הראשון שתפס את תשומת ליבו במטבח שלי, היה מרצע ישן שנאסף על ידי דודתי מהנגרייה הקטנה של סבא אריה ברמתיים. הוא אוחז במרצע ומעביר את ידו על גביו בליטוף עדין, מתרגש לגלות את נקודת ההשקה בעברנו. גם בהמשך היום הוא מפגין חיבה יתרה לכלי עבודה ולשיטות עבודה מסורתיים באשר הם, ומתעקש לכתוש תועפות שום בעזרת מערוך קטן ושמן שהביא איתו לרידוד הרוטי (לחם הודי שטוח, מהיר הכנה, אותו הוא מכין בידיים מיומנות על גבי להבת הגז) ולקצוץ ירקות לתבשילים השונים בסכין שוק פשוטה, ישירות לתוך הסיר או הקערה, ללא מגע עם קרש חיתוך.
כשאנחנו מציעים לו לקלף עגבניות שעתידות להתבשל עם במיה פרוסה לפרוסות דקות, הוא נחרד ואומר שמעולם לא עלה בדעתו לקלף עגבניות, בייחוד כאלה טובות מראה, עזות צבע ובשרניות כמו שיש בישראל. מתחת לערימות של פלפלים חריפים קטנטנים שנקטפו מהשיחים על הגג שלי, הוא מזהה בהתרגשות נפת פח הודית עתיקה שמצאתי בשוק פשפשים כלשהו, ומסביר שבהודו משתמשים בשכמותה לניפוי עדשים לפני בישול או השריה.
קהינברג' בא ממשפחה צמחונית, וגם הארוחה שבישלנו ביחד נאמנה במהותה למקור ומבוססת על ירקות וקטניות. המנות שבחר לבשל איתנו הן פשוטות להכנה ואינן נשענות על חומרים שקשה להשיג מחוץ להודו, כך שגם אתם תוכלו לבשל אותן במטבח שלכם.
תבשיל הבצלצלים הפשוט והמשמח מקורו במדבר תאר (באיזור העיר ג'ודהפור בחבל ראג'סטהאן שבצפון מערב הודו) שם הוא נחשב אוכל של עניים. קהינברג' זוכר אותו כטראומה קטנה מבית הוריו: תבשיל שהיתה אימו מכינה לקראת בואם של אורחים בלתי צפויים, כשנדרשה למנה מהירה שאפשר להכינה ממה שיש בבית ולהאכיל בה הרבה אנשים במינימום מאמץ ועלויות. "זה מה שהכנת?", הוא זוכר את דודו מתרעם על אחותו, "זה מה שנציע לאורחים? איזו בושה".
מחמת הזכרונות העגומים, נמנע קהינברג' במשך שנים מהכנתו. "חיינו יחד תקופה ארוכה לפני שיצא לי לטעום את הסבזי הזה בפעם הראשונה", מספרת מיכל. "פתאום הוא הכין לי סיר של בצלצלים רכים, מתקתקים ומלאי טעם. התעלפתי מהם. 'איפה הם היו כל הזמן הזה?', שאלתי, ומאז הם הפכו למנה קבועה בבית".
עלי קארי טריים אפשר להזמין מהאתר של עלה-עלה או לקנות אצל שלמה אברבנאל בשוק שישי בבוקר בנמל תל אביב. לפעמים אפשר להשיג מהם בדוכנים האסייתים בשוק הכרמל, במכולות ההודיות בשוק רמלה או בתחנה המרכזית החדשה. אם הצלחתם למצוא אותם - כדאי לקנות כמות ולשמור במקפיא לשימוש עתידי. אם לא הצלחתם למצוא - אפשר גם בלעדיהם, אם כי טעמם עז ומוסיף רבות לתבשיל שהוא ממילא דל מרכיבים.
המצרכים:
1/4 כוס שמן צמחי, ניטרלי בטעמו
1/2 קילו בצלצלי שאלוט עגולים, לא גדולים ומקולפים
עלים מ-5 ענפי קארי (ראו פתיח)
2 ראשי שום מפורקים לשיניים שלמות, מקולפות
1 כף זרעי חרדל שחורים
1 כפית שטוחה כורכום טחון
1 כפית זרעי כוסברה טחונים
1/2 כפית אבקת צ'ילי (או פחות, אם לא אוהבים חריף)
1.5-1 כוסות מים
מלח - לפי הטעם
אופן ההכנה:
עד שהגעתי לחלוק את תוצריו של יום הבישול עם קהינברג', הסתיימה עונת הבמיות כמעט לגמרי. מי שיהיה נחוש דיו, יצליח למצוא מהן בשווקים שרידים אחרונים בהחלט, דווקא מזנים מוצלחים כמו זה המוארך שצבוע בצבע יין עדין, אותו פגשתי השבוע בשוק של נצרת.
בחרתי לחלוק את המתכון למרות שהבמיה אינה זמינה בקלות כרגע - לא רק בגלל טעמו הנהדר של התבשיל וקלות ההכנה שלו, אלא בגלל הגישה הכה שונה שלו לירק השנוי במחלוקת. מסורות קולינריות רבות עוסקות במציאת דרך לצמצם ולהימנע ככל האפשר מריריותה של הבמיה, ומפציעתה בחיתוך בתהליך הכנתה לבישול. המתכון הזה קורא דוקא להסתער עליה עם סכין, לפרוס אותה דק ולסגור אותה היטב בטיגון לפני הוספת העגבניות על נוזליהן. אפשר לעקוב אחריו כלשונו, או לאמץ את הטכניקה ולאלתר עליה כיד הדמיון הטובה. אם לא הצלחתם להשיג במיה - לא נורא, יש למה לחכות בעונה הבאה שלה.
המצרכים:
1/2 ק"ג במיה מהסוג הארוך שצבעו ירוק עז (זה שנקרא פה במיה תאילנדית, ובאנגלית: lady fingers) או כל סוג אחר שהצלחתם למצוא, קצוות קטומים, כל תרמיל פרוס לפרוסות דקות
5 עגבניות בינוניות, אדומות ובשלות, חתוכות גס עם הקליפות
2 בצלים סגולים בינוניים, חתוכים לקוביות גדולות
5 כפות שמן צמחי
עלים מ-2 ענפי קארי (ראו פתיח לסבזי בצלים)
1 כף זרעי כמון שלמים
1/2 ראש שום, מפורק לשיניים וכתושות
1 פלפל ירוק חריף, פרוס דק
1/2 כפית אבקת צ'ילי
1/2 כפית כורכום טחון
1 כפית זרעי כוסברה טחונים
מלח - לפי הטעם
אופן ההכנה:
ראיטה היא ליווי קלאסי ונפוץ מאוד לכל מיני תבשילים במטבח ההודי רחב היריעה. זוהי וריאציה אחת, חריפה ומתובלת, שמצטרפת ומוסיפה חמיצות מרעננת לארוחה. להכנת הראיטה משתמשים בטארקה - תערובת תבלינים שטעמיה נפתחים בחימום בשמן, ומוחדרים עם השמן אל תוך היוגורט הצונן.
המצרכים:
לראיטה -
1/2 ק"ג יוגורט כבשים חמצמץ, סמיך וקרמי
2 כפיות זרעי כמון, כתושים גס בעלי ומכתש (קהינב כותש אותם בידיים)
1/2 כפית אבקת צ'ילי
3 בצלים ירוקים, קצוצים דק
מלח - לפי הטעם
לטארקה (ראו פתיח למתכון) -
1/2 1 כפות שמן צמחי
1 כף זרעי חרדל שחורים
1/2 כפית כורכום טחון
אופן ההכנה:
גם מי שאינו בקיא ברזי המטבח ההודי ולא יצא לו לטעום ממנו הרבה, יודע דאל מהו. תבשיל הקיטניות המתובל באסופת תבלינים יבשים ומבושם בעלי קארי טריים, הוא ארוחה מזינה ורבת טעמים בפני עצמו, אבל גם שחקן חיזוק מבורך בתוך ארוחה שכוללת מספר תבשילי ירקות או בשר.
אנחנו בישלנו דאל מחומוס הודי שחור שנקרא צ'אנה, ונראה יותר כמו עדשים צהובות גדולות. אפשר להשיג אותו בחנויות טבע, במכולות הודיות בשוק רמלה ובאיזור התחנה המרכזית החדשה או נווה שאנן בתל אביב, אצל חבשוש בלווינסקי ובטח גם אצל מוכרי קיטניות בשווקים אחרים ברחבי הארץ. אם לא מוצאים - אפשר להשתמש בעדשים צהובות או כתומות, אותן אין צורך להשרות במים לפני הבישול.
המצרכים:
לדאל -
200 גר' צ'אנה דאל (ראו הסבר בפתיח למתכון), מושרה שעה במי ברז
1/2 כפית כורכום טחון
1/2 כפית אבקת צ'ילי
1 כפית זרעי כוסברה טחונים
מלח - לפי הטעם
כ-4 כוסות מים
3 כפות שמן צמחי
2 כפיות זרעי כמון שלמים
עלים מ-2 ענפי קארי (ראו פתיח לסבזי בצלים)
6 שיני שום, מקולפות וכתושות גס
1 בצל סגול, קצוץ גס
3 עגבניות לא גדולות, קצוצות גס עם הקליפות
1 פלפל ירוק חריף, קרוע לנתחים גסים
ליים או לימון - להגשה
אופן ההכנה:
כל ארוחה, לא חשוב מאיזו עדה, עושה קפיצת מדרגה מיידית כשהיא מלווה בלחם טרי. הרוטי הוא אחד מסוגי הלחם השטוח ההודי. קהינברג' מכין אותו מקמח מלא, כנהוג במחוזות ילדותו. "הכנת לחם בכלל ורוטי בפרט, היא מלאכה נשית שגברים בחברה ההודית המסורתית אינם לוקחים בה חלק", מסביר קיהנברג' בעודו לש את הבצק בכוח רב בעזרת אגרופיו, "ובכל זאת, במסגרת הפיכתו של ילד לגבר הוא נדרש להפגין מיומנות וכוח בלישת בצק ללחם, גם אם תהיה זו הפעם הראשונה והאחרונה שהוא עושה זאת".
הבצק של הרוטי קל להכנה והעבודה איתו נעימה. אין אושר גדול מלצפות ברגע הקסם בו הלחם מתנפח לכדי בלון אוורירי שמרחף על הכיריים במטבח.
המצרכים:
350 גר' קמח חיטה מלאה
קורט מלח
1 כוס מים (להוסיף בהדרגה. אם אפשר להסתפק בפחות - מה טוב)
אופן ההכנה:
לבלוג האוכל של מיכל וקסמן, מחברת רבי המכר "ארוחת ילדים" ו"טעמים ראשונים"
לכל הטורים של מיכל וקסמן