בשנים האחרונות השיפור בטיפול באינסולין, באמצעות משאבות משוכללות, הוביל להארכת תוחלת החיים. אבל זה לא מספיק: מתברר שלתזונה יש תפקיד מכריע הן בהתפרצות המחלה (בסוכרת סוג 2, היא סוכרת המבוגרים) והן בשליטה עליה.
יחד עם דיאטנית הסוכרת מיטל שחימוב דובשני משירותי בריאות כללית אנו מביאים את המדריך המלא לתזונה הנכונה אצל חולי סוכרת.
סוכרת נחלקת לשני סוגים:
סוכרת מסוג 1 הקרויה גם סוכרת נעורים
סוכרת מסוג 2 הקרויה גם סוכרת מבוגרים
סוכרת נעורים היא מחלה מולדת שבה תוקף הגוף את התאים בלבלב האחראים על ייצור ההורמון אינסולין. האינסולין אחראי על החדרת הסוכר מהדם לתאי הגוף לצורך יצירת אנרגיה. כ-10% מכלל חולי הסוכרת לוקים בסוכרת נעורים, והשאר סובלים מסוכרת סוג 2.
סוכרת מבוגרים מופיעה לרוב אחרי גיל 40, עקב רגישות מופחתת של הגוף לאינסולין. במצב זה הלבלב מפריש כמויות הולכות ועולות של ההורמון, עד להידלדלות מוחלטת של מאגרי האינסולין. רבים מהחולים הללו נאלצים להזריק את ההורמון אינסולין מדי יום ביומו.
סוכרת נעורים מופיעה בגיל הילדות בשני "גלים" בדרך כלל: סביב גיל חמש-שבע ובסביבות גיל 14-10. עם זאת, המחלה יכולה להופיע למעשה בכל גיל.
המחלה עלולה להופיע גם בתינוקות עד גיל חצי שנה, אז היא מכונה neonatal diabetes ולרוב נובעת ממחלה גנטית בלבלב או בפעולת תאי הלבלב המייצרים אינסולין.
סוכרת מבוגרים מופיעה לרוב כאמור בעשור החמישי לחיים והלאה, אולם יותר ויותר ילדים לוקים בסוכרת זו, הקשורה להשמנה ולאורח חיים יושבני שבו אוכלים הרבה וזזים פחות.
רמת סוכר מעל 125 מיליגרם לדציליטר בצום, או מעל 200 אחרי העמסת סוכר, או בבדיקת סוכר אקראית מעל 200 בשילוב סימני סוכרת - צימאון, השתנה מרובה, השתנה לילית וירידה לא מכוונת במשקל.
לסוכרתיים מומלץ להימנע מצריכת סוכרים פשוטים כמו סוכר לבן, חום, סוכר קנים, דבש, שתייה ממותקת ומשקאות טבעיים, ולהפחית ולהגביל צריכת פירות ומזונות מתוקים המכילים סוכר מוסף כמו עוגות ועוגיות.
כמו כן, מומלץ לשים לב כי מזונות מתוקים ללא תוספת סוכר עדיין יכילו לרוב גם פחמימות (= סוכרים) ו/או סוכר רב-כוהלי (מלטיטול, סורביטול) אשר גם הם משפיעים על רמות הסוכר בדם, ולכן מומלץ לצרוך אותם במתינות.
לחולי סוכרת עם סוכרת שאינה מאוזנת לא מומלץ לשתות אלכוהול. אם שותים, ישנה חשיבות רבה לתכנון נכון של שתיית אלכוהול אצל סוכרתיים, מאחר שאלכוהול מעכב את חילוף החומרים שנועד לשמור על רמת הסוכר בדם, והוא עלול לגרום להיפוגליקמיה (ירידה חדה ברמת הסוכר).
נוסף על כך, כשהאדם שתוי הוא לא ירגיש את סימני האזהרה הראשונים של ההיפוגליקמיה. אם אתם בכל זאת רוצים לשתות, ההמלצה כיום היא להגביל את השתייה, לאכול פחמימות לפניה, למדוד את רמת סוכר לעתים קרובות ולשהות בקרבת חברים.
לא מומלצת צריכת משקאות אלכוהוליים מתוקים כמו יין מתוק, ליקרים וקוקטיילים מתוקים עקב השפעתם על רמות הסוכר.
המוגלובין A1C (המוגלובין מסוכרר) נותן אינדיקציה לרמת הסוכר בשלושת החודשים האחרונים, ובמיוחד בששת השבועות האחרונים. נהוג לבדוק רמת המוגלובין A1c אחת לשלושה חודשים.
אצל אדם בריא קיימת הפרשת אינסולין בכל מצב, גם אם הוא בצום. זהו "אינסולין רקע", שאותו מנסים לחקות על ידי מתן אינסולין בעל טווח פעולה ארוך.
בעבר נהוג היה לתת פעמיים ביממה זריקת אינסולין הקרוי NPH, שהגיע לשיאו תוך שמונה שעות ונעלם תוך 18-12 שעות. הוא נבדל מהאינסולין הרגיל מכיוון שהיה מגיע לרמות שיא, בעוד שאינסולין רגיל מופרש בכמות קבועה לאורך היממה.
כיום מטופלים החולים באינסולינים ארוכי טווח כגון לנטוס או לבמיר, המתקרבים לפעולת האינסולין המקורי, ומשך פעילותם מגיע לכ-24 שעות, ואינסולינים לטווח ארוך מאוד דוגמת טרגלודק או טוג'או אשר מכסים זמן פעילות ארוך יותר.
בנוסף מקבלים החולים אינסולין קצר טווח הניתן בזמן הארוחות או לפניהן. בישראל קיימים שלושה סוגים: נובורפיד, ליספרו ואפידרה, הניתנים כרבע שעה לפני הארוחה או בזמן הארוחה.
אינסולין זה מגיע לשיא השפעתו לרוב לאחר כשעה-שעתיים, ופעולתו תמה לאחר כשלוש עד שש שעות. בשיטה זו מקבל החולה זריקה אחת או שתיים של אינסולין בזאלי בבוקר או בערב, ובנוסף אינסולין קצר טווח לארוחות הגדולות, לרוב כ-4 זריקות ליום בסוכרת סוג 2, ואילו חולי סוכרת סוג 1 יצטרכו להזריק עבור כל ארוחה שיאכלו בנוסף לאינסולין הארוך.
אפשרות אחרת היא להשתמש במשאבת אינסולין, מתקן המתחבר לגוף באמצעות צינורית שמחליפים אחת לשלושה ימים. האינסולין משוחרר אוטומטית על פי תכנות מראש בתוכנית גמישה.
בנוסף, בזמן הארוחות ניתן לשחרר עוד אינסולין בלחיצת כפתור. משאבת האינסולין חוללה מהפכה של ממש בטיפול והיא חוסכת את הזריקות הרבות שעימן החולה צריך להתמודד מדי יום.
סוכרת היא מחלה שקשורה לאוכל: הפחמימות שבמזון גורמים לעלייה בערכי הסוכר, ועל כן יש להתאים בין התזונה להזרקות האינסולין ולטיפול התרופתי.
ללא הקפדה על תזונה נכונה והתאמת כמות האינסולין לתזונה תצא הסוכרת מאיזון, מה שעלול להביא למצבים מסכני חיים או להתקדמות המחלה עד כדי פגיעה באיברים כמו עיניים וגפיים, והגברת הסיכון למחלות לב וכלי דם.
ישנה חשיבות רבה להתייעצות עם הגורם המטפל בנוגע לתדירות מדידות הסוכר וזמניהן במהלך היום. המדידות לרוב מתבצעות לפני ארוחות ושעתיים אחרי ארוחות, בזמנים שונים ביום.
יש מטופלים שבוחרים לבדוק את רמות הסוכר רק בבוקר, ומתפלאים אחר כך שערכי הסוכר הממוצעים (המתבטאים בבדיקת המוגלובין A1C) אינם תקינים. לכן מומלץ לבדוק את הסוכר בזמנים שונים לאורך היום, וכשהאיזון מופר – יש צורך לבחון מה הגורם לכך ואם יש קשר לתזונה.
החולה צריך להכיר את אבות המזון – חלבונים, שומנים ופחמימות - ולדעת לזהות את סוגי המזון תחת קבוצת הפחמימות הכוללים, לא רק קמח ומוצרי מאפה אלא גם מזונות כמו פירות, קטניות (העשירות בחלבון אך מכילות גם פחמימות ולכן משפיעות על ערכי הסוכר), דגנים מלאים, תירס, בטטה ואף קינואה וכוסמת. החולה צריך לדעת לחלק את אבות המזון בצורה נכונה במהלך היום. חשוב לזכור כי כל חולה יכול להגיב בצורה שונה למזונות שונים, ולכן מומלץ להכיר ולזהות את השפעתם על הגוף.
הזרקות האינסולין בחולי הסוכרת (לרוב אצל חולי סוכרת סוג 1, שאצלם כבר לא קיימת הפרשת אינסולין מהלבלב, או חולי סוכרת סוג 2 שמצבם הידרדר למצב הדומה לחולי סוכרת סוג 1) מתבצעות בשני אופנים: באמצעות אינסולין קצר טווח המסייע לכניסת הסוכר הנצרך לתאי הגוף, ואינסולין ארוך טווח המשתחרר באופן איטי בדומה לאינסולין הטבעי בגוף.
ההתאמה נעשית באופן אישי לכל חולה ונקבעת בהתאם לערכי הסוכר במהלך היום, בצום ולפני ארוחות, לתזונה - בייחוד הפחמימות הנצרכות - ולפעילות גופנית ויומיומית.
תזונה נכונה חשובה בהחלט, אך המפתח לאיזון רמות הסוכר נעוץ בהתאמה אישית ונכונה בשילוב כל הגורמים שמשפיעים על ערכי הסוכר – תזונה, פעילות יומית, סטרס וטיפול תרופתי.
כך למשל, חולי סוכרת רבים אינם לוקחים בחשבון את כלל פעילויות היומיום העלולות להשפיע על רמות הסוכר. על החולים להכיר את גופם ולדעת שכל פעילות עלולה להשפיע על רמות הסוכר, החל מקניות, דרך שטיפה של הבית, הליכה ברגל וכמובן גם ספורט אינטנסיבי.
חולים אחרים המשוכנעים שתזונתם תקינה צורכים מזון המעלה את רמות הסוכר כמו מזונות המתויגים ללא תוספת סוכר ומכילים פחמימות, או שמרוב רצון לשמור ולהגביל אכילה הם מגיעים למצבי רעב, הגוררים לאחר מכן אכילת יתר שמעלה את ערכי הסוכר.
מצב נוסף ונפוץ שבו רמות הסוכר יהיו גבוהות למרות אכילה בריאה הוא חוסר תיאום בין הטיפול התרופתי הנלקח לתזונה ולכמות הפחמימות, או טיפול תרופתי שאינו מותאם למצב המחלה ולהתקדמות שלה.
על כן חולי הסוכרת צריכים להיות במעקב תדיר לא רק אצל הרופא המומחה, אלא גם אצל דיאטנית סוכרת המחשבת את מדידות הסוכר האחרונות, ומבצעת בקרה על התזונה ופעילות היומיום.
מצב של היפוגליקמיה, שבו ערכי הסוכר נמוכים (מתחת 70), הוא מסכן חיים. מצב זה עלול להיגרם מהזרקת יתר של אינסולין, מרעב, בעת מחלה או פעילות גופנית אינטנסיבית.
התסמינים רבים וכוללים הזעה, חיוורון, רעד, דפיקות לב מואצות, חולשה, עייפות, עד כדי איבוד הכרה או פרכוסים. לרוב חולי הסוכרת חשים שההיפוגליקמיה ממשמשת ובאה, ובמצב כזה, עליהם לצרוך מזון מתוק המכיל פחמימות פשוטות המעלות את רמות הסוכר באופן מיידי, כמו שתייה ממותקת, שתייה טבעית, סוכר, דבש וריבה.
טעות נפוצה שרבים עושים היא צריכה של מזונות מתוקים כעוגיות ושוקולד. מזונות אלו אינם סוכרים פשוטים, הם מכילים שומן ולכן רמת הסוכר בדם עולה לאט יותר, והם אינם מומלצים לטיפול בהיפוגליקמיה.
אוכל הוא חלק מהנאות החיים, וגם חולי סוכרת יכולים ליהנות ממנו. חולי הסוכרת צריכים להקפיד על תזונה נכונה ובריאה, אך רשאים מעת לעת גם ליהנות ממתוקים ואף משתיית אלכוהול.
צפו: כך נראה יום בחיי חולה סוכרת
ייעוץ מקצועי: מיטל שחימוב דובשני, דיאטנית קלינית, מרפאת סוכרת מחוזית בלומנטל בשירותי בריאות כללית