ישנם שלושה סוגים עיקריים של ניתוחים: ניתוח טבעת, שבו מתקינים טבעת מתכווננת סביב חלקה העליון של הקיבה, היוצרת כיס קיבה מוקטן שמתמלא במזון ולא מאפשר אכילה נוספת עד להתרוקנותו; ניתוח שרוול, שבמהלכו מתבצעת כריתה חלקית של הקיבה באופן שיוצר קיבה בצורת שרוול, והוא מלווה בשינויים בהפרשת הורמונים ממערכת העיכול כדוגמת הורמון הרעב; וניתוח מעקף קיבה, המבוסס על יצירת כיס קיבה, המתחבר ישירות למעי הדק תוך מעקף של יתרת הקיבה.
הכללים גם קובעים באלו מקרים לא ניתן לבצע את הניתוח - כך למשל אנשים הסובלים מהפרעות במצבי רוח וחרדה, אנשים עם אכילה בולמוסית ואפילו כאלה שנוהגים לקום באמצע הלילה ולרוקן את המקרר. במקרים כאלו מומלץ לפנות לטיפול על ידי גורמים לבריאות הנפש מפני שניתוחים כאלו לא יועילו בשינוי ההרגלים לאורך זמן.
בישראל עדיין קיים שיעור גבוה של ניתוחים לקיצור קיבה בהשוואה למדינות מפותחת: לשם השוואה, בגרמניה נעשים בכל שנה בין 3,000-5,000 ניתוחים בלבד וגם באיטליה, מדינה גדולה בהרבה מישראל, מבוצעים פחות מעשרת אלפים ניתוחים.
"לפני כחמש שנים קבעו שכל אדם שרוצה לעבור ניתוח לקיצור קיבה צריך לעבור ועדה שתבחן אם הוא מתאים לניתוח מבחינה רפואית, תזונתית ורגשית, ולכן סביר להניח שחלק מהמועמדים לניתוח לא עברו את הוועדה", מסבירה ענבל גלובוס, דיאטנית קלינית ומנהלת המכונים הבריאטרים במחוז השרון במכבי שירותי בריאות.
"בנוסף, אנשים מבינים שזה לא פתרון קסם. חלק מהאנשים יורדים במשקל בצורה יפה, אבל יש גם כאלה שלא מקפידים על שינוי תזונתי ושינוי של אורח חיים ולכן הם עולים שוב במשקל. כיום, אחרי חמש שנים, מתחילים לראות יותר ויותר את אלו שלא הצליחו. צריך לזכור שלניתוח הזה יש גם סיבוכים והשלכות כמו דליפה מאזור התפרים, שלשולים חסרי שליטה או צרבת קשה".