"אין לך לאן לחזור": הבית נשרף באמצע בר המצווה - המשפחה המשיכה לשמוח

באמצע חגיגת בר המצווה לבנו מגלים מנחם צ'רטקוב ורעייתו, לחרדתם, כי ביתם וכל עסק הקלאב-קאר שהם מנהלים, עולה באש. אבל הם לא עוזבים הכול ורצים הביתה - כי אם בהחלטה מודעת ממשיכים לשמוח. בראיון מיוחד לאולפן ynet משחזר צ'רטקוב את רגעי האימה שחלחלו לרגעי השמחה – וכוחות הנפש שנדרשו לו

 

<<הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>   

 

"בשיא האקסטזה של השמחה, באמצע מחזמר עם מילים שחיברתי לילד, אשתי צועקת לי: 'הקלאב-קארים נדלקים, ואני לרגע בשוק. יש לי עסק של טיולי שטח מאחורי הבית, ביבנאל, ואז אני מבין מה קורה ופשוט אומר לאחי לרוץ למקום, מרחק של עשר דקות נסיעה משם - ואנחנו ממשיכים רגיל את השמחה". את רגעי הדרמה משחזר בהתרגשות מנחם צ'רטקוב, בראיון לאולפן ynet.

 

קראו עוד בערוץ היהדות: 

• רבנים למען פסולי החיתון: "לאפשר להם נישואים אזרחיים"
• קנדה מתרגשת: בסופת שלגים - עשרות בהלוויה לניצול שואה ערירי
• הבחירות שלך הביאו לשבר: הרב דרוקמן, תעשה תשובה/ פרופ' רוחמה וייס

 

"כמה חודשים שאנחנו מתכוננים לבר המצווה מבחינה נפשית, מנטלית, ואני אומר לעצמי: אני לא עוצר את זה, גם בשביל הילד. כמה פעמים יש לילד בר מצווה? פעם בחיים! והדבר כבר קורה. אז אני מפעיל את המוח שישלוט על הלב, אומר לאחי שיילך - ואנחנו ממשיכים את השמחה רגיל".

 

"התמודדות לא פשוטה"

אך גודל האסון מחלחל אט-אט תוך כדי השירה. אלה כבר לא רק רכבי השטח, עכשיו מדברים כבר על הבית שנשרף כליל, "והאש אפילו התפשטה לשכנים, והחמור מכל ששם הייתה אישה מבוגרת אבל אזרח אחראי ואמיץ הציל אותה".

 

 

"כשסיימנו את האירוע הלכנו לחמותי. סיימנו אותו חצי שעה אחרי הסיכום, כי בעל האולם הבין את הצער. אמרתי לו שאין לי לאיפה לחזור, אז לפחות שייתן לי לנגן עם החברים ולשיר".

 

צ'רטקוב מודה כי ללא האמונה היה קשה מאוד להמשיך, ולצדה החזיקה אותו, לדבריו, "פילוסופיית חיים שהקלאב קארים אמורים לשרת אותי, ולא אני אותם. אושר זה משפחה, ואם אני באושר עם המשפחה ומה שמשרת אותי נשרף - זה לא אחד על חשבון השני".

 

 

חמשת הקלאב-קארים ששמשו את צ'רטקוב לפרנסתו, כמו גם כל ביתו, נשרפו כליל. ואיך הגיב חתן הבר מצווה? לדברי צ'רטקוב – בגבורה. "הוא התחיל לשמוע שמועות, והוא נתן לי חיבוק. הוא זרם עם זה. אפילו לא הוריד דמעה, אך הוא היה עצוב".

 

הוא מודה לאנשים שלדבריו "נתנו לי חיבוק גדול, אפילו גדול מאוד, ומקבלים עדיין חיבוקים, וצריך חיבוקים, כי אין בית. מתמודדים. זה לא פשוט".