ילד להורים גרושים לא רוצה להרגיש שונה

"אף ילד לא רוצה שהמורה תזכיר לו להודיע גם לאבא. זה כל כך ברור. ואם ההורים גרושים באופן שמאפשר זאת, תזרמו איתנו". מורן מישל סוגרת שנה עם כמה המלצות למשרד החינוך

בשבועות שלפני ההודעה לבנות על הגירושין התייעצנו עם יועצת משפחתית איך לעשות את השיחה, מה להגיד, איך להרגיע ומה, אם בכלל, אפשר להבטיח. כפי שחשדתי, סוגיית ה"יוהו! שני בתים, איזה כיף!" עלתה די מהר כפתרון האולטימטיבי, ולא שאני לא מסכימה איתו, אני לגמרי כן, אבל בתור ילדה ל"יוהו, שני בתים" אני יודעת שזה הרבה מעבר לכך, וששניים זה לא תמיד יותר מאחד.

 

את חלוקת הבתים שיווקנו היטב וזה עבד לנו, אבל אז הגענו למערכת החינוך ושם, איך להגיד בעדינות, שם קיבלו את הבשורה קצת יותר קשה. כלומר, עד היום, כמעט עשר שנים אחרי, אנחנו עדיין צריכים לעשות לצוותים החדשים שיחות הרגעה ולהסביר שזה שאבא ואמא לא חיים ביחד לא אומר שהם לא מגדלים את הילדות כצוות.

 

לטורים הקודמים:

"כשהבת שלי אמרה שלא נעים לה בגן"

חופשה משפחתית עם אמא, שני אבות ו-5 בנות

הכביסה של אבא מריחה יותר טוב

 

מגיעים ביחד

אנחנו תמיד מקפידים להגיע למפגש הראשון ביחד, כדי שהמורים החדשים יכירו את שנינו וישמעו מאיתנו ביחד שבכל מה שנוגע לילדות אנחנו כמו כל משפחה אחרת. לא צריך להודיע הודעות לשנינו, לא צריך לשלוח שני מכתבים ובוודאי שלא צריך שתי תעודות. כאלה אנחנו, חסכוניים, אקולוגיים.

 

בכל פעם המפגש הזה גורר התרגשות מיוחדת ו"זה לא מובן מאליו" ו"הלוואי שכולם היו כמוכם", ובכל פעם אנחנו משוכנעים שהפעם זה הצליח לנו, ושהנה עשינו שינוי קטן בעולם. אבל זהו, שלא.

 

אולי יש איזה נוהל בחוזר מנכ"ל, או ספר חוקים סודי עם סדרת כללי עשה ואל תעשה, אולי זה סתם חזק מהם או שהם פשוט עדיין לא יודעים איך לאכול את כל סוגיית ריבוי המבנים המשפחתיים בעת החדשה, כי כבר כמעט עשר שנים שדפים מגיעים אלינו בכפולות.

 

כל טיול, כל הזמנה ליום הורים, כל מסיבה, כל טופס תשלומים, כל סיום מחצית. באיזשהו שלב כבר שקלנו לפתוח מחזורית בכניסה לבית, אבל קצת התקשינו לבחור באיזה מהבתים לעשות את זה, אז ירדנו מהרעיון.

רוצים להיות כמו כולם

במקום זאת, הרשו לי לפנות ללב של המורות והמורים מעל דף אינטרנט זה. מורים יקרים, נכון שיש משפחות שבהן הגירושין לא עולים יפה ושזקוקות ליחס רגיש או התנהלות מיוחדת. אסור להתעלם מזה. אבל לשמחתנו יש היום גם יותר ויותר משפחות שחיות כמונו - שני בתים, משפחה אחת - והמשפחות האלה ממש צריכות שתראו אותן כפי שהן, ולא כמו הצ'ק בוקס היבש בטופס ההרשמה "הורים גרושים".

 

אם יש משהו שילד להורים גרושים לא רוצה, זה להרגיש שונה מחבריו. כלומר, הם יחגגו עם החברים על שני הבתים ושני החדרים, יעופו על החופשה עם אמא ואז עם אבא ועוד כאלה קטנות, אבל כשזה מגיע לפורום החברתי הרחב, ובמיוחד הכיתתי, הם פשוט רוצים להיות כמו כולם. אף אחד לא רוצה שהמורה תזכיר לו להודיע גם לאבא. זה כל כך ברור. ואם אבא ואמא גרושים באופן שמאפשר זאת, תזרמו איתנו.

 

התעודה היא בשביל הילדים

ועוד מילה לגבי התעודות. חיימק׳ה שמביא ציונים לאמא? הוא סיים את חוק לימודיו ב-1985. ועזבו מה דעתי על תעודות וציונים, אבל אם הם כבר שם יש דבר אחד חשוב שכולנו ניישר קו לגביו - כמו שהצלצול הוא בשבילכם, התעודה היא בשביל הילדים. לא לאמא ולא לאבא. לא ביחד ולא לחוד. התפקיד שלנו הוא רק לשמוע איך הם מרגישים לגביה, איך הם מעריכים את עצמם, את התקדמותם, את מה שלמדו לאורך השנה, איך והאם אנחנו יכולים לעזור, מה הם צריכים מאיתנו.

 

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

 

אז בשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה אתם מוזמנים לפגוש את המשפחות בשיחות ההיכרות, וקרוב לוודאי שתפגשו לפחות כמה ילדי "יוהו, שני בתים" בכיתה החדשה שלכם.

 

זו תהיה הזדמנות מצויינת לשאול אותם מה יהיה להם נוח, איך הם ירצו לקבל הודעות, מי איש הקשר המועדף ואם נחוץ או לא נחוץ כפל הודעות, אולי אפילו תזכו לגרום להורים שלא זכרו זאת עד עכשיו שבכל מה שנוגע לחינוך והצלחת הילדים אפשר ורצוי לעבוד כצוות.

 

בשנה הבאה נדבר על הסירוב שלנו להוריד את אפליקציית המשוב ועל כך שהמשוב הוא לילדים ולא לאח הגדול, כלומר, לא להורים. ועד אז - שתהיה חופשת קיץ נעימה, רגועה, בטוחה ומרעננת. מעריכים מאוד את כל מה שאתם עושים למען הילדים שלנו. נפגש בשנה הבאה באנרגיות מחודשות.

 

מורן מישל היא אמא לחמש בנות, כותבת, עורכת ומנחת סדנאות כתיבה. בעלת הבלוג Writing Gym