זו אחת ממערכות הבחירות הגורליות שהיו כאן, אומרים הפוליטיקאים הוותיקים מימין ומשמאל - כל אחד מסיבותיו. ביום שלישי ייצאו שוב אזרחי ישראל לקלפיות בפעם השנייה בתוך חמישה חודשים. מיליוני שקלים הושקעו בה, שיתוק וניוון כללי של שנה במצטבר נוצרו בגללה, כמויות עצומות של דם רע הוזרמו שוב לחברה המשוסעת והמדממת ממילא.
כל העדכונים על בחירות 2019 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet
ולמה בעצם? בעוד הנחת העבודה עם היציאה למערכת הבחירות הזאת הייתה שהמלחמות הגדולות נסובות סביב שניים או שלושה מנדטים שיזוזו בתוך הגושים, הרי שככל שמתקרבים לרגע האמת מתברר שבנק המנדטים שעליו משחקים הוא גדול יותר. או במילים אחרות: יש על מה לריב.
בימין נפתחה בימים האחרונים מערכה שמוביל ראש הליכוד, בנימין נתניהו, שממשיך ביישום הפרקטיקות המוכרות של הגדלת כוחו על חשבון שותפיו לגוש. זעקות השבר של המפלגות מימינו לא מעניינות אותו - בדרך להחלשתם של איילת שקד, נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' - הכול כשר ואין מה שיעצור אותו.
ולא רק הוא. בני גנץ השיק קמפיין שאיבה ייחודי לגוש שלו, גם הוא רואה את מה שרואה נתניהו בשינויים המתבקשים. יריית הפתיחה ניתנה, פקודת המבצע יצאה לדרך: לפורר, לפורר, לפורר.
נקודת המוצא של נתניהו כיום היא שבמפלגת ימינה עומדים ה"שומנים" המיותרים על ארבעה מנדטים. מלחמת חורמה שהוא ינהל סביבם נועדה להעביר אותם לליכוד. קמפיין "היכנסו תחת האלונקה וסייעו לי" של 2015 שהופנה לציונות הדתית, זה כלום לעומת מה שיהיה פה עד יום שלישי. מו"מ קואליציוני עם איילת שקד באריזה של 11 מנדטים הוא חלום בלהות מבחינתו. "רוצים אותי? תצביעו לי", הוא אומר - ועל הדרך גם מצהיר שיחיל ריבונות, יספח, לא יפנה, לא יגרום ליהודי לעזוב את ביתו ומי יודע מה עוד יתווסף פה בשלושה ימים שנותרו.
לא רק שקד על הכוונת של נתניהו. חזית אחרת מתנהלת באמצעים גלויים וסמויים כדי לעקור מיו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן שני מנדטים שאבדו לו. ליברמן הצליח לשכנע קהל ימני בכמות לא מבוטלת שנתניהו נסחט. האג'נדה הימנית היא לא בדמם של החרדים, הדרישות הקואליציוניות כן. לכן גם מצביעי ימין שמתנגדים לכפייה מוצאים אצל ליברמן בית, ונתניהו לא אוהב את זה.
הוא הוציא אל הפועל תוכנית שמטרתה למתג את ליברמן כשמאלן, אך זו התבררה כלא-יעילה. בדיקות פנימיות העלו שהמסר הזה לא אמין ורוב מוחלט של הציבור המזוהה עם ליברמן לא קונה את זה. נתניהו ימשיך להילחם על זה ועל הקהל הרוסי שגם אותו מטביע בדבש.
מכאן יעבור לאמנות החצאים: חצי מנדט שזיהה אצל דרעי, חצי מנדט שזיהה ב"עוצמה יהודית" וחצי מנדט שמתנדנד בין הגושים. הבנק שגיבש עומד על שבעה עד 11 מנדטים. מלחמה.
נתון אחד קריטי: אחוז ההצבעה. אם יהיה גבוה או נמוך, ואיפה. הנתון הזה הוא היחיד שמעניין את ראשי המפלגות. אחוז גבוה בערי הדרום למשל, ונמוך בתל אביב וגוש דן, הוא בשורה טובה לליכוד. תסריט הפוך הוא בשורה טובה לגנץ וגם לליברמן, ששואף לכפות ממשלת אחדות. צניחת אחוז ההצבעה הכללי עם סגירת הקלפיות תהיה רווח נקי למפלגות הקטנות ובעיקר לחרדים.
היסטוריית ההצבעה לאורך השנים מלמדת שבקרב החרדים ישנו מימוש גבוה של פוטנציאל ההצבעה. בשונה מהמפלגות האחרות, התנודות שם קטנות (לא מדלגים ממפלגה למפלגה), יש תודעה מובנית של חשיבות ההצבעה (למעט קבוצות שמראש מחרימות אותה מטעמים אידיאולוגיים), וחשוב מכל: יש מנגנון מאורגן ביום הבחירות והכול דופק כמו שעון. לכן גם נערכים במפלגות הגדולות לקמפיין עידוד ההצבעה.
בשונה ממערכת הבחירות הקודמת, הפעם כולם זהירים. יודעים מה המטרה אבל נזהרים בניתוח התוצאה. נמצאים בבועה של חוסר ודאות. המדגמים כבר לא משקפים את המצב האמיתי, הסקרים גם הם לא פוגעים. ראשית, כי קשה לאתר מראש את ההצבעות המזויפות בסקרים ובמדגמים, שנית כי הם נערכים בשיטה שלא נותנת מענה לכל התהליכים המתרחשים ביום הבחירות, ובנוסף לא יכולים לנבא את שיעורי ההצבעה הסופיים שהם כאמור עניין קריטי.
הבחירות ייערכו ביום שלישי, אבל בשונה מהעבר, יעברו שעות ארוכות ואולי אפילו ימים כדי להבין איך תיראה ממשלת ישראל ה-35.