הילדים הרסו לנו את הסקס

גבר פוגש אישה. הם מתאהבים ואחר כך מתחתנים. ואז באים ילדים לעולם וכולם מאושרים, כי ילדים זה שמחה. ולצד השמחה באים גם עייפות, שינויים הורמונליים, טלטול של הזוגיות והחיים עצמם. הקורבן המיידי - חיי המין. מומחיות מסבירות איך לשחזר את ימי ירח הדבש, ולמה הפסקה של חודש בקיום יחסים יכולה דווקא לעזור

מי אמר למי ובאיזה הקשר?

"אני בכלל לא רוצה, אבל אני יודעת שאם שוב לא אסכים - בעלי יהיה במצב רוח כעסני ותוקפני. אז פעם בכמה זמן אני מסכימה, רק שיהיה לי שקט אחר כך".

"אני מעדיפה להיות בת זוג רעה ולא אמא רעה".

"סקס היום הוא עוד מטלה - אבל זו מטלה שמבחינתי אפשר לדחות עד שהילדים יגדלו".

"התחתנתי עם אישה אוהבת וסקסית. איפה האישה הזו היום? הסקס אצלנו הפך לשמועה בלבד".

"איך הסקס בינינו? תזכירי לי מה זה?"

מי שמזהה את אחד המשפטים האלה, בווריאציה זו או אחרת, יודע שהוא בבעיה. הילדים והחיים עצמם הרסו לו את חיי המין, והתסכול עולה. קחו למשל את זוג ההורים הזה, שאחרי טיפול אינטנסיבי התיישב על ספת הטיפולים לסיכום:

המטפלת: מתי הבנתם שיש לכם בעיה?

האישה: "אני הבנתי הרבה לפניו אבל אני מודה, היה לי נוח. מעולם לא הרגשתי נוח עם עצמי ביחסי מין, וכשיחסי המין הלכו והתמעטו לא הייתה לי בעיה עם זה, אז לא אמרתי כלום".

הגבר: "לי זה התחיל להפריע בשנה האחרונה, כשלא קיימנו יחסי מין בכלל, וגם המגע בינינו ביומיום כמעט נפסק. הרגשתי שאני כועס עליה ורק מתרחק".

המטפלת: עד כמה הרגשתם שהילדים הם שהפריעו לחיי המין, ועד כמה היו לנסיבות אחרות בזוגיות השפעה על כך?

האישה: "אצלי הבעיה הייתה עוד קודם, עם המסרים המיניים שגדלתי איתם שסקס זה משהו מלוכלך ודוחה. מלכתחילה אלו היו המחשבות שלי על מיניות, ואז באו ילדים ועייפות - זה רק הלך ונעשה גרוע יותר ויותר".

הגבר: "אני לא אשקר, הייתי עייף ומותש, במיוחד עם בוא הילד הראשון כשלא היה לי מושג מה עושים וחטפתי את שוק חיי, אבל לא הכנתי את עצמי לזה שנלך ונתרחק. אני חושב שלי זה היה חשוב הרבה יותר מלאשתי, אבל לא יכולתי להחזיק את זה לבד. ברור שאם לא היו הילדים כנראה היינו במקום טוב יותר, אבל עדיין לא שלם כמו שאנחנו מרגישים היום אחרי הטיפול". 

המטפלת: איך התקבלה ההחלטה ללכת לטיפול?

הגבר: "רבתי איתה המון על זה כי הרגשתי מאוד מרוחק". 

האישה: "אני הרגשתי שכל מה שמעניין אותו זה סקס. לא הבנתי שזה הרבה מעבר... בסוף ידעתי שאין ברירה - או ללכת לטיפול או לחיות יחד ולא בטוב או בנפרד. לא רציתי שזה המודל הזוגי שיעבור לילדים שלי. היה לי ברור שאני זקוקה לעזרה".

המטפלת: איך אתם מרגישים היום?

"היום אנחנו מרגישים נהדר, כמעט שנה אחרי שסיימנו טיפול. הבנו את הזוגיות שלנו לעומק, את הריחוק ואת הסיבות העמוקות שהובילו לכך. הבנו את חשיבות הקרבה המינית ושהיא לא רק סיפוק של צורך מיני, אלא הרבה מעבר לכך. למדנו בעיקר לדבר, התקרבנו מבחינת הזוגיות, ורק אחרי זה יכולנו לעבוד בטיפול גם על המיניות והחשק המיני. היום יש לנו 'דייט מיטה' - אנחנו יודעים מתי נעשה סקס ומחכים לזה לרוב. בין לבין לא מוותרים על חיבוק, נשיקה, לשבת אחד ליד השני בערב בסלון, וגם על שיח שהוא הרבה מעבר ל'הורדת את הזבל?'. לא היה פשוט, זו עבודה, אבל היא לגמרי משתלמת לנו, ואני בטוחה שגם לילדים שלנו בעתיד".

הזוג הזה, כמו רבים אחרים, הגיע לטיפול אחרי שהרגיש שהילדים הרסו לו את חיי המין. ילדים זה שמחה, אבל רבים מתגעגעים לימים שבהם לא היה צריך לדאוג למישהו נוסף, והזוגיות והסקס היו במקום גבוה בסדר העדיפויות. 

שלי פורפר-רוזן, מטפלת מינית מוסמכת ומדריכת הורים אדלריאנית, היא זו שטיפלה בבני הזוג. במסגרת העבודה היא פוגשת לא מעט זוגות שהעייפות והעבודה הכריעו אותם. "באופן עובדתי, הילדים והחיים עצמם גוזלים לא מעט אנרגיות, וחיי המין יורדים לתחתית הסולם. אני יוצאת מנקודת הנחה שאם אתם הורים - אתם עייפים. אבל אם אתם הורים וגם זוג אוהב, אתם מבינים שאין סיבה שלא תיהנו מהחיים ומהסקס שלכם. אין גם סיבה שלמרות העייפות לא תעשו משהו שגורם לכם כיף וקרבה. לא כל מפגש מיני ביניכם אמור להיות שיא השיאים, אבל כשזוג מרגיש שהמיניות שלו שלמה, הוא נמצא במקום שלגמרי שווה לו להיות עייף אבל להרגיש טוב, אפילו טוב מאוד, ועד מעולה.

"אני מסבירה למטופלים שנקודת ההנחה צריכה להיות שהרגשה טובה או פאן או רוגע וסיפוק, או הכול יחדיו, גוברים על עייפות היומיום. הבעיה מתחילה אם לא כיף לכם ביחד כזוג ואין אינטימיות זוגית וגם חיי המין לא טובים, אבל החדשות הטובות הן שתמיד יש מה לעשות עם זה, וזה ממש לא חייב להיות ככה לכל החיים".

כמה נפוצות התחושות שהילדים הרגו את חיי המין? לדברי אחת המטפלות הבולטות בתחום, ד"ר שרה ברסלרמן, "הנושא הזה מאוד שכיח, ואני רואה המון זוגות במצב הזה. יש שינוי בעיקר אצל הנשים, אבל גם חלק מהגברים רוצים פחות סקס אחרי הילדים. יש בדיחה שאומרת שהחתונה הורגת את הסקס, אבל ילדים זה ממש וידוא הריגה".

למה זה קורה?

"יש סיבות פיזיולוגיות - אחרי הלידה כמות הורמוני המין יורדת כמעט לאפס. הגוף מוצף בהורמון אוקסיטוצין, שיוצר כיווץ של הרחם ומסייע להנקה. הנשים רואות את עצמן פחות כבני אדם מיניים, והכול מכוון לתינוק. היה לי מקרה של מישהי שבלילה, מרוב הרגל, ניסתה לדחוף לבעלה את המוצץ. זה לוקח בערך שנה שבמהלכה יש דיכוי של החשק המיני. לוקח זמן לגוף להתאזן חזרה, ויש גם השלכות פסיכולוגיות של אישה שמרגישה שהגוף לא חזר לעצמו, וקשה לה להרגיש חופשייה ומינית. 

"מבחינה פסיכולוגית ישנה התפיסה של הגוף, כמו למשל שהחזה הוא להנקה ולא איבר עם קונוטציה מינית. יש נשים שמרגישות שמנות, נפולות, וכמעט כולן סובלות ממצבי דיכאון אחרי לידה בצורה כזו או אחרת לתקופה מסוימת".

כתבות נוספות למנויי +ynet: 

• כן, תדברו עם המתבגרים שלכם על סקס
• "בנים שקראו לי זונה רוסייה רצו פתאום לצאת איתי"
• כך תקראו את שפת הגוף של ילדכם 

ד"ר ברסלרמן מציינת עניין נוסף שקשור לעיקרון הרצף הפופולרי: "כיום די מקובל בהורות להשאיר את הילד קרוב-קרוב. הילד מקבל הרבה מגע ותשומת לב, וחלקם הגדול ישנים במיטה מתחברת או בין ההורים. יש אפילו מקרים שבהם האב מפריע לילד או שהוא מפחד למעוך אותו בלילה, ולכן הוא מוגלה לסלון. היו אצלי בטיפול זוג מאוד משכיל ומוצלח שהילד היה כבר בן 12, אבל הוא המשיך לישון כל לילה עם אמא שלו והאבא ישן לידם, על מזרן שהונח על הרצפה. זה מקרה קיצוני מאוד, אבל הוא ממחיש את הסיטואציות שהורים מגיעים אליהם. במצב כזה ברור שאין סקס או אפילו אופציה לקרבה בין בני הזוג".

האם אחרי לידה, כשהיחסים קצת נחלשים, צריך לנסות לחזור מהר לגלגל גם אם לא כל כך מתחשק?

"גבר כמובן לא יכול להכריח את עצמו, אבל אישה יכולה. הבעיה היא שזה יהפוך את הסקס לעוד מטלה, ויש לזה מחיר - במקום לראות במין משהו הדדי, זוגי ומהנה, כל הכיף של זה ילך לפח. 

"לידה מטלטלת את המערכת הזוגית, מה שאפשר היה לספוג קודם אי אפשר עכשיו. יציאות, בילויים ותחביבים של אחד מבני הזוג, שאולי התקבלו בצורה נינוחה לפני הילד, עכשיו הופכים לבעיה ויכולים ליצור מתחים ביחסים. הילדים בהחלט פוגעים במיניות. לזוגות בלי ילדים אין שום דבר שנכנס באמצע.

"כיום כבר ברור לכולם שחופשת לידה היא הכול חוץ מחופשה. התחושה של האישה היא שהחיים הלכו לאיבוד והיא עצרה לכמה חודשים, ולפעמים היא נתקעת במקום. מתחילות מריבות של 'קח אותו ממני', הגבר פוגש אישה עצבנית ועייפה ומתחיל מעגל מאוד לא סימפטי של כעסים ומריבות, וזה מאוד משפיע על המיניות – קשה לנשים לעשות אהבה אחרי מריבות ומתחים. מה שקורה הוא שגברים שקיבלו דחיות כמה פעמים נמנעים לחלוטין ממגע, אפילו מחיבוק. ואישה דווקא רוצה חיבוק, אבל מפחדת שזה 'יידרדר' לסקס". 

אז מה עושים?

"דבר ראשון, יש מחקרים עדכניים שמראים שגבר מאושר יותר כשהוא עוזר בבית. בעל שמעצמו עושה דברים, פעיל בבית ורואה את הצרכים של אשתו ייצור אווירה טובה יותר, שתאפשר קרבה ויחסי מין. זה מראה שאכפת לו ממנה. גבר כזה מראה שהוא עם אינטליגנציה רגשית גבוהה, והוא יקבל הערכה מאשתו".

מהם הצעדים הראשונים שאפשר ליישם?

"קודם כל צריך לעשות פסק זמן במעגל האכזרי ולהחליט שפרק זמן מסוים, כמו למשל חודש, אין יחסי מין מלאים. זה עוזר לאתחל את המערכת מחדש. ברגע שיחסי המין לא על השולחן, זה מוריד את הפיל הלבן שבחדר. אפשר במקום זה לחבק ולהחזיר את הקרבה. להקדיש כל יום רבע שעה, לשבת יחד, חיבוק, ליטוף, בלי האיום של הסקס. אחרי זה אני מבקשת מהנשים שהן אלה שייזמו את הסקס. זה הופך את הגבר לפחות נדחה, ומטהר את האווירה למשהו ששניהם רוצים". 

ברסלרמן מסבירה שאסור לשכוח שהזמן יעשה את שלו: "בעיניי זה השלב הכי קשה בחיים. אנשים חושבים שהם לא בסדר, אבל הם צריכים להבין שזה לא רק אצלם. אף אחד לא מספר שגידול תינוקות וילדים זה לפעמים גיהינום. לגיטימי להגיד שקשה לי ושאני עייפה. זה מאוד תובעני ומטלטל, וגורם לנשים לשכוח מי הן היו. זו סיטואציה שדורשת התארגנות מחדש וקבלת עזרה מכל מי שאפשר. צריך לדעת להקל על עצמנו, וככל שהזמן יעבור יהיה יותר קל". 

בשטף של החיים עצמם, הורים רבים נסחפים למקומות אחרים וקצת מאבדים עניין וחשק בחיי מין פעילים. לדברי פורפר-רוזן, דווקא בתוך השטף הזה קורה פתאום שמישהו מהשניים מתעורר: "מה שקורה בדרך כלל זה שבשלב מסוים מישהו מבני הזוג שואל את עצמו אם מתאים לו לבלות את שארית חייו ללא מיניות, ללא תשוקה וחשק. כשהתשובה היא לא, אז ישנה ההבנה שכן ישנו מקור אנרגיות מוגבל, ואם אני רוצה חיי זוגיות ומיניות מהנים ובריאים, זה אומר שאני צריך לקחת אחריות גם על מקור האנרגיות שלי ולא לגמור את עצמי. 

"ברור ששחיקה משפיעה על חשק מיני, ואגב, לא רק על חשק מיני אלא על הרבה חשקים נוספים. בוודאי שאם השיח המיני בין בני הזוג גם ככה לא מוצלח, אז המיניות תסבול הכי הרבה כשהאנרגיות מופנות לדברים אחרים כמו השגרה היומיומית העמוסה. על זוגיות ומיניות צריך לעבוד, לא להניח שהחשק ינחת עלינו ככה מהשמיים. גם ההבנה שחשק מיני קשור למוטיבציה יכולה לעזור במקרים האלו. מוטיבציה למה? לזה שיהיה לי טוב, לזה שבא לי לעשות טוב לפרטנר שלי".

האם זה נכון שמרבית הירידה בחשק וברצון היא אצל נשים או שגם גברים עוברים תהליך דומה?

"ממה שאני חווה בקליניקה שלי, גם גברים חווים ירידה בחשק המיני. ההבדל היחיד זה הנורמה - לצערי יותר מקובל לדבר על זה שלאישה לא בא לקיים יחסי מין, ושלה כואב הראש ושהיא עייפה. הדבר הזה גורם להרבה בלבול ואשמה אצל בני הזוג". 

את נתקלת גם בתלונות של גברים על כך שהאישה החליפה אותם בילד?

"זה קיים. יש סימביוזה בין האמא לתינוק וזה בריא בהתחלה, אבל הבעיה היא שלפעמים זה נתקע בשלב הזה, וזה לא בריא לאף אחד. אם יש בסיס טוב לפני ויש הבנה מכל הצדדים, יודעים שזה שלב, אבל הוא צריך לעבור מתישהו לטובת הזוגיות".

זוגות רבים נמצאים במצב ביניים שבו הסקס לא משהו, אבל המצוקה עדיין לא מצדיקה לדעתם לגשת לטיפול. לדברי פורפר-רוזן, יש כמה דברים קטנים שאפשר לעשות כבר מחר בבוקר כדי לשפר את המצב: "ספונטניות זה אאוט: אל תחכו שהחשק ינחת עליכם. תבינו שבחייכם העמוסים סביר להניח שזה לא יקרה ככה פתאום. תקבעו יום לדייט במיטה, וככה תצליחו להתכונן לזה גם נפשית, גם מבחינת הזמן, גם להכניס את עצמכם למוד המתאים - להיכנס למיטה כשאתם כבר מוכנים לזה מראש".

מה עוד אפשר לעשות?

"מאוד חשוב להיות קשובים לעצמנו - כולנו יצורים מיניים. אני יכולה רק להניח שביומיום אתם ואתן מרגישים עוררות מינית אבל לא עושים איתה שום דבר, כי מה הקשר באמצע יום עבודה עכשיו להרגיש עוררות מינית? אבל הפרטנר שלכם לא יודע את זה. אז מה אפשר לעשות? אימוג'י קטן מרמז, מבט בעיניים, להזכיר בערב שהיום הייתם שם לרגע, אלו דברים מעוררים שנותנים מקום למיניות שלכם ביומיום, ועשויים לעזור לחשק המיני לא להיות מודחק. גם לפנטזיות יש תפקיד. המוח הוא איבר מיני מאוד חשוב בגוף האדם. תחשבו אם אתם אנשים שיכולים ויודעים לפנטז, ותשתמשו בפנטזיות שלכם גם בסקס. תזכרו שפנטזיה היא פנטזיה כל עוד לא מגשימים אותה, ותרשו לעצמכם להיות שם ללא בושה ואשמה".