הילד באמת שמח כשהוא רואה את הגננת? כך תקראו את שפת הגוף של ילדכם
מה עובר על הילדים שלנו בשעות הרבות בגן, בלעדינו? איך מזהים סימני מצוקה בשלב שבו הם טרם למדו לדבר? והאם כשהילד אומר שהיה לו "סבבה" בבית הספר, באמת היה לו סבבה? מעיין פולק-בשן, מומחית לשפת גוף, מנתחת את כל מה שהילדים שלכם לא אומרים במילים
שליו, בתי הבכורה, הייתה אז רק בכיתה ד'. היא חזרה מבית הספר וכמו בכל יום קיבלתי את פניה בחיבוק, וכשהתיישבנו לארוחת צהריים שאלתי אותה כהרגלי איך היה לה בבית הספר. שליו ענתה את התשובה הרגילה ששגורה בפיהם של 99% מהילדים - "כיף" - אבל כשהיא אמרה אותה, עיניה קפצו שמאלה ולמטה. מבט שמאלה ולמטה מעיד על חיבור לרגשות עזים וכואבים.
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5639831~9596730","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/11/14/9596730/9596730_0_0_980_550_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: יונתן מור"}}באותו הרגע הבנתי ש"כיף" לא היה לה, ושהיא עונה לי מתוך הרגל או חוסר רצון/ יכולת לשתף. כמומחית לשפת גוף, המיקרו-הבעה הזו, שסביר להניח שהורים אחרים כלל לא היו שמים אליה לב, לא נתנה לי מנוח. בערב סיפרתי לבן זוגי מה ראיתי, ומה אני מרגישה. הוא קצת צחק ואמר לי שאני מגזימה, אבל החלטתי ללכת עם תחושת הבטן שלי ולבדוק.
לכתבות נוספות במדור:
מה אומרת שפת הגוף בשינה ובסקס על הזוגיות שלכם?
מה משדרת שפת הגוף של הבוס שלכם כשאתם מבקשים העלאת שכר?
באותה תקופה, החלום הכי גדול של שליו היה לקבל טלפון נייד. בשם "החקירה" שביצעתי, הקדמתי את השלב שבו התכוונתי להגשים לה את החלום הזה וקניתי לה סלולרי, תוך מתן הסבר מפורט שלפיו מותר לה להשתמש בו רק כשהיא זקוקה לי. חלפו כמה ימים עד שקיבלתי את הטלפון המיוחל. היא יצרה עימי קשר טלפוני מתוך תא השירותים בבית ספרה וסיפרה לי, בעודה ממררת בבכי, שהיא עוברת התעללות מצד אחת המורות. לשמחתי בית הספר שלה קרוב מאוד לביתנו, מה שאפשר לי להתייצב שם תוך דקות ספורות. פרטי הסיפור לא חשובים, אבל השורה התחתונה של הסיפור הזה - העובדה שזיהיתי מצוקה אצל בתי רק באמצעות התבוננות בשפת גופה, עוד לפני הווידוי המילולי - חשובה בהחלט.
אם אתם הורים, אתם ודאי כבר יודעים שלצד הנאה, נחת ואהבה בעוצמות שלא הכרתם, גידול הדור הבא כרוך גם ברגשות אשם שאיכשהו, לא הולכים לישון אף פעם. אנחנו מודעים לכך שהפעולות שאנחנו עושים (או לא עושים), המילים שבהן אנו משתמשים וההתנהלות כולה מעצבים את האישיות שלהם, או לכל הפחות משפיעים עליה בצורה משמעותית. לא פשוט להיות מודל 24/7, והתסכול והפחד שאנחנו עושים משהו לא נכון מרימים את ראשם אצל כל ההורים, מי יותר ומי פחות.
כמעט בכל הרצאה או סדנה שאני מעבירה, הורים לילדים - מפעוטות עד גיל ההתבגרות - שואלים אותי שאלות הנוגעות לתקשורת עם ילדיהם. השאלה השכיחה ביותר היא כיצד ניתן לזהות סממני מצוקה אצל ילדים. לפעמים שואלים אותי את השאלה הזו הורים לתינוקות בני שנה שטרם למדו לדבר (בעיקר לאחרונה, לאור חשיפת מקרי ההתעללות הרבים בגני הילדים), ולפעמים הורים לילדים מתבגרים, תחת הטיעון שכל ניסיון ליצור איתם תקשורת ולשאול לשלומם מסתיים לרוב במילים "בסדר" או "סבבה".
חשוב לי להבהיר שאינני מנחת הורים, אולם אין ספק שהיותי מומחית לשפת גוף מעניק לי יתרון משמעותי בתקשורת עם שלושת ילדיי. הטור הזה עוסק בשיפור התקשורת וההבנה של ילדכם באמצעות קריאת שפת גופו.
שפת הגוף היא שפת הרגש. היא מייצגת את מה שאנחנו מרגישים, גם ברגעים שבהם אנחנו עושים מאמצים להסתיר את הרגשות. שפת הגוף שלנו היא מולדת, והיא חלק מה-DNA האנושי. המשמעות היא שהיא זהה אצל תינוק בן יומו ואצל זקן בן 90. למעשה, השינוי המהותי הכמעט היחיד בשפת הגוף יקרה בהתאמה לעוצמת הרגשות שאנחנו חווים, רק אז יהיה שינוי באופן הצגת התנועה (אבל לא בתנועה עצמה).
ומדוע כמעט יחיד? מכיוון שישנם הבדלים מינוריים בשפת הגוף, שינויים בתנועות המקובלות, המבוססים על תרבות. אדם שגדל בהודו, לדוגמה, יניד את ראשו משמאל לימין כדי לסמן הסכמה, בניגוד לתרבויות אחרות בעולם שבהן תנועה זו תסמן בדיוק את ההיפך - חוסר הסכמה.
בכלליות, שפת הגוף נחלקת ל-80% של מאקרו-הבעות: הבעות גדולות, ברורות, איטיות יחסית, מודעות, שקופות וקלות לקריאה ולניתוח, ול-20% של מיקרו-הבעות: הבעות קטנות מאוד, מהירות מאוד (כעשירית השנייה), שזולגות ישירות מתת המודע, ולפיכך אין לנו דרך לשלוט בהן. היכולת להכיר וזהות מיקרו-הבעות מעניקה יתרון משמעותי בהבנה מה עובר על הילדים שלנו, גם אם הם לא משתפים פעולה מילולית (כי הם לא רוצים או כי הם עדיין לא הגיעו לגיל שבו הם יכולים לבטא את עצמם).
אם תסתכלו מקרוב על פניו של תינוק כשהוא ישן, תוכלו להבחין בקלות בהבעות פנים בסיסיות בשעה שהוא חולם. שפת הגוף של תינוקות וילדים קטנים היא ישירה, כנה ולרוב משקפת באופן מובהק את מה שהם מרגישים. על פי מחקרים בקרב פעוטות בני שנתיים עד ארבע שנים, ההתאמה המדויקת בין מה שהם מרגישים לבין מה שהם אומרים מתקיימת מכיוון שהם עדיין לא למדו לייצר מניפולציה או לשקר. לדוגמה, אם נשאל ילד קטן: "אתה אוהב את דודה ברכה?" והוא יגיד "לא", נוכל לשים לב שהוא גם יתרחק פיזית עם כל גופו ויעשה פרצוף של סלידה (כיווץ של מרכז הפנים).
מגיל שבע ואילך בני אדם לומדים לקרוא את "השטח" ולאמץ מחוות וגינונים תרבותיים וחינוכיים גם בשפת הגוף. לעיתים, מחוות אלו הן מסכות שמסתירות את מה שאנחנו באמת מרגישים בסיטואציות מסוימות.
אז נכון שילדים מביעים את רגשותיהם גם כשהם לא יודעים לדבר, אבל הבעיה היא שלא תמיד ההורים ערניים לרגשות האלה. אנחנו חיים בעידן של טכנולוגיה - וואטסאפים, מיילים, רשתות חברתיות - שמאפשרת זמינות 24/7, ומתוך העומס הזה אנחנו שוכחים לפעמים להקשיב באמת לילדים שלנו ולהתבונן בהם מבלי לבצע שלוש-ארבע פעולות במקביל. השלב הראשון בקריאת שפת הגוף הוא פשוט להפנות את מלוא תשומת הלב והמבט לילד. כשאתם שואלים "איך היה בגן?", עצרו הכול והקשיבו לתשובה, גם המילולית וגם הפיזית. שימו לב לשינויים בתנועות ובניואנסים של גופו בהשוואה לשפת גופו הרגילה, זו שאתם כבר מכירים.
זה ודאי השלב שבו אתם ממלמלים בתסכול "אבל אני לא יודע לקרוא שפת גוף!". ובכן, תתפלאו, אתם יודעים לקרוא את שפת הגוף של הסובבים אתכם בדיוק כמוני. ההבדל היחיד בינינו הוא שאצלי הידע נמצא במוח המודע ואצלכם בתת המודע.
מכירים את התחושה הזו כשאתם פוגשים מישהו בפעם הראשונה בחייכם ואתם לא סובלים אותו, ואין לכם שום סיבה הגיונית להישען עליה? ובכן, יש לכם. אתם לא סובלים אותו כי העין קלטה מסר כלשהו בשבריר שנייה (מה שנקרא בשפת הגוף מיקרו-הבעה שזלגה) שהמוח לא הצליח לעבד.
התהליך הפיזיולוגי הוא פשוט בסך הכול. החושים קולטים אינפורמציה מהסביבה. האינפורמציה הזו מועברת אוטומטית לתת המודע, וכתוצאה מכך נוצרת תחושה (מה שנהוג לכנות תחושת בטן/ אינטואיציה). אם אנו מחליטים לתת מקום לתחושת הבטן הזו, המידע יועבר מתת המודע למוח המודע לקבלת עיבוד הנתונים. הבעיה העיקרית שלנו היא שברגע שהמידע עובר למוח המודע אנחנו מנסים לחפש צידוקים הגיוניים לתחושות שלנו, ומכיוון שאנחנו לא מודעים לאותן מיקרו-הבעות שזולגות, המוח לא מסוגל לתת הסברים הגיוניים - וכאן אנחנו זונחים את תחושת הבטן וממשיכים הלאה. זוהי טעות נפוצה וקריטית. הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת לכם, מעבר לקריאה ולמידה של שפת הגוף, הוא פשוט להיות קשובים לאינטואיציה ולתחושות הבטן, ולקבל את העובדה שכהורים לילדים מתפתחת ומתעצמת היכולת שלנו לזהות מצבי מצוקה או קושי אצל ילדינו.
כעת נעלה את האינפורמציה שקיימת אצלכם בתת המודע למודע. כאמור, עם ילדים עד גיל שבע זה ממש פשוט, כי אין אצלם הרבה הבדל בין מיקרו-הבעות למאקרו-הבעות. קיימות שבע הבעות בסיס, שאת חלקן רוכשים ילדים בשנים הראשונות לחייהם וחלקן מולדות מהרגע הראשון:
1. שמחה
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5639831~9644399","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/12/08/9644399/9644399_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":""}}2. הפתעה
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5639831~9644412","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/12/08/9644412/9644412_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":""}}3. פחד
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5639831~9644415","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/12/08/9644415/9644415_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":""}}4. עצב
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5639831~9644408","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/12/08/9644408/9644408_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":""}}5. סלידה
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5639831~9644389","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/12/08/9644389/9644389_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":""}}6. כעס
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5639831~9644418","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/12/08/9644418/9644418_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":""}}7. בוז
את הבעת הבוז ילדינו רוכשים ומאמצים בגיל מבוגר יותר. היא נלמדת באמצעות חשיפה להפגנת בוז מצד אחד ההורים או דמות דומיננטית אחרת בחיי אותו הילד. הבעה זו תופיע אצל מתבגרים בסביבות גיל 15, במקביל להתפתחות האגו.
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5639831~9645868","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/12/09/9645868/9645868_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":""}}מכיוון שאצל ילדים קטנים כל שפת גופם מדברת (שלא כמו אצל מבוגרים שיודעים לנתב ולהנדס את שפת גופם), קיימים סימנים אוניברסליים שיצטרפו פעמים רבות למימיקת הפנים.
עצב של פעוט ניתן לראות בהסתגרות, התכנסות של הגוף, השפלת מבט, כתפיים שמוטות, בכי, עיניים "כבויות" ואיטיות.
פחד יבוא לידי ביטוי בסממנים פיזיולוגים של מצוקה כמו עיניים פקוחות לרווחה, נשימות מהירות, לעיתים הזעה (גם אצל פעוטות) ודופק מהיר. פעוט עשוי להסתתר מאחורי אדם מבוגר שעליו הוא סומך כמו אחד ההורים.
כעס יופיע באמצעות מתח השרירים שיעלה במידה ניכרת (אם הכעס עצור), הפה קפוץ והידיים מאוגרפות.
אם ילדיכם עדיין לא יודע לדבר, שימו לב לשפת גופו כשאתם מוסרים אותו בבוקר לגננת/סייעת - לטונוס השרירים שלו ולמיקרו-הבעות שהוא משדר. אם אתם מזהים מיקרו-הבעה של פחד, או שטונוס השרירים עולה משמעותית והתינוק מתקשה להיפרד לאורך זמן, תעקבו אחר מה שקורה לילדכם בדיוק ברגע שמסרתם אותו לגננת, כשהוא כבר בידיים שלה. האם גופו הפך לדרוך? איזו הבעה מופיעה על פניו? טונוס שרירים עולה גם ברגשות חיוביים וגם ברגשות שליליים, אבל יש הבדל: בחוויה רגשית חיובית (שמחה, הפתעה טובה ואושר) טונוס השרירים יעלה - כלומר השרירים יתכווצו - אבל התנועה תהיה ארוכה.
גם בחוויה רגשית שלילית כגון פחד, כעס או סלידה השרירים יתכווצו, אבל התנועה תהיה קצרה.
גם מגע עצמי הוא חלק משפת הגוף של ילדים. תינוקות וילדים נוגעים בגופם כדי לנחם את עצמם ולהעניק לעצמם ביטחון ואיזון פנימי. נגיעה בפנים או הצלבת ידיים הן דפוסי התנהגות הגנתיים שבאים לידי ביטוי במצבים של צייתנות, חרדה או לחץ, למשל כשמפרידים בין הפעוט לאימו, כשהילד ננזף או כשאדם זר שהפעוט אינו מכיר נכנס לחדר.
חוששים שמשהו אינו כשורה? שאלו שאלה ישירה (הכי ישירה שאפשר) ושימו לב לשפת הגוף של המשיב (של הגננת או לחלופין של הילד שלכם).
מרבית בני הנוער ממעטים במילים (בעיקר מול הוריהם) מסיבות שלא ניכנס אליהן כרגע, אבל הגוף שלהם מדבר כל הזמן, ויש להם יכולת מוגבלת לשלוט במסרים שמועברים על ידי שפת גופם, היות שחלק מהמסרים הללו מגיעים ישירות מתת המודע.
באחת ההרצאות שלי אמרתי שאם היינו מודעים לכל תנועה או זליגה משפת הגוף שלנו, כנראה היינו מכתירים את בני המין האנושי כדברנים גדולים במיוחד. בשעה שאנחנו יכולים לשלוט במילים שיוצאות לנו מהפה (חלקנו לפחות), אנחנו לא יכולים לשלוט ב-100% בשפת הגוף שלנו.
שאלה שחוזרת על עצמה פעמים רבות בהקשר של מתבגרים היא איך אפשר לזהות אם הם משקרים.
ראשית, צאו מתוך ההנחה שהילדים שלכם שיקרו לכם בעבר ומשקרים לכם כיום. שקר הוא כלי הישרדותי של ממש. לפי מחקרים, אנשים נורמטיביים משקרים לפחות שלוש פעמים ביום. קראו לזה שקרים לבנים, עגולים, קטנים או איך שתרצו, אבל שקר הוא שקר ואין בו רע בהכרח. זוהי פעולה טבעית הנובעת מהצורך ליצור בידוד נפשי לרגע, ומאפשרת לנו לשמור על האינדיבידואל שלנו בתוך החברה/ המשפחה.
הסממנים הפיזיולוגיים של שקר זהים לסממנים של התרגשות, אולם חשוב לשים לב: לפי אחד החוקים הכי חשובים בניתוח שפת גוף, אי אפשר לתת פרשנות על סמך סממן אחד בלבד. העובדה שנגעתי באף לא אומרת בהכרח שאני משקרת (אולי אני קצת מצוננת?), ולפיכך, ממש כמו בבדיקת פוליגרף, יש להסיק מסקנות רק ממצבור של סימנים (כגון דופק, הזעה, לחץ דם, טונוס שרירים ועוד). כאשר אותם סממנים משתלבים ומופיעים יחד, הם בהחלט יכולים להעיד על שקר.
הינה הסממנים עיקריים שכשהם מופעים יחד, יעידו כי המתבגר משקר לכם:
1. מבט שמאלה למעלה – מעיד על חיבור לדמיון. המשמעות היא שהילד ממציא בזה הרגע תמונה של משהו שמעולם לא התקיים במציאות
2. עצימת עיניים ממושכת/ הורדת מסך (העפעפיים יורדות לחצי העין)
3. טונוס שרירים גבוה ומכווץ
4. הסתרת פנים כף היד
5. הסטת אזור הרגש (כתפיים, בית החזה ובטן עליונה) מהאדם שאיתו הוא משוחח
6. הסטת הברכיים הצידה
שאלות נוספות בנושא? פנו אליי במייל: maayan.inst@gmail.com
מעוניינים ללמוד על שפת גוף לעומק? מוזמנים לסדנת שפת גוף שתתקיים בטוקהאוס בנמל תל אביב. לפרטים לחצו כאן
