מיקי ברקוביץ' חוגג עצמאות

לרגל יום העצמאות: 5 הוכחות שמיקי ברקוביץ' לא אנושי. ליטרלי

מהקריירה העצומה במכבי ועד השנים המאוחרות בראשון והפועל ירושלים, מנס וירטון ועד ההישגים עם הנבחרת: לכבוד יום העצמאות, החלטנו לעשות כבוד לכדורסלן הישראלי המיתולוגי. קבלו חמש דוגמאות שממחישות איזה מפלצת הוא היה

פורסם: 15.04.21 , 08:04
1 צפייה בגלריה
הוכחות שמיקי ברקוביץ' לא אנושי
הוכחות שמיקי ברקוביץ' לא אנושי
מיקי ברקוביץ' חוגג עצמאות
(צילום: יובל חן, עיבוד מחשב)

מימדים

מיקי ברקוביץ' נולד בכפר סבא וגדל בתל אביב וכבר כילד נודע במימדיו החריגים. באותה תקופה, ישראל של הסיקסטיז, כל אדם מעל 1.70 גוייס באופן מיידי לקרבי בלי קשר לגילו. עקב מימדיו החריגים מיקי גוייס לסיירת גולני כבר בגיל 11 ופרש מצה"ל כשמאחוריו כמה שיאים כמו למשל הרוגים מצרים (9,664 רביעי בהיסטוריה), כפיפות בטן (1948, הפסיק לאחר שהגיע לשנת ייסוד המדינה) וקליעות עונשין (2,347). ברקוביץ' התנשא לגובה של 1.92 מ', נורמלי במימדים של היום אבל היה האדם הגבוה בישראל באותה תקופה. לדברי סנטר נבחרת ישראל אז, אברהם שניאור (1.54 מ' של שרירים): "פשוט פחדנו ממנו. פעם הוא תלה אותי על הסל בתור שעשוע, היינו בהלם, אף אחד לא הגיע עד אז לטבעת בכלל".

מוסר עבודה

אבל מה שהפך את ברקוביץ' לאגדה שהוא היום היה מוסר העבודה שלו. "הבנאדם היה ערפד" אמר מוטי ארואסטי, חצי מהצוות "מיקימוטי". "יום אחד הקדמתי לאימון והגעתי כבר בשש בבוקר למגרש". הוא מספר, "ואני רואה את מיקי שם, במדי משחק, מזיע, עם דם על כל הפנים והחולצה. 'תסגור את הדלת! האור! אני נמס!' הוא צעק עליי וחשף שיניים מלאות בדם. 'היית כאן כל הלילה?!' שאלתי. 'וואו, אתה באמת משהו אחר' מיקי פשוט התעלם ממני והמשיך לקלוע. שלוש מאות זריקות בלי החטאה. אחר כך הוא סיים, נכנס למקלחת, יצא ואמר לי 'קשה באימונים קל בקרב, כמו בצה"ל שלנו'. מאחוריו ראיתי את הגופה מנוקזת הדם של דשון אברהם, המתאזרח החדש. מיקי לא אמר כלום, נכנס לארון שלו ולא יצא משם עד המשחק בערב. מפלצת", הוא נזכר בבעתה.

נס וירטון

כולם זוכרים את אחד הניצחונות הגדולים של הספורט הישראלי, אז חבורה קטנה ומלוכדת של לוחמים ניצחה את כל הצבא האדום בעיירה המנומנמת וירטון בבלגיה. "אנחנו על המפה", "צסק"א אכלה אותה" ועוד. כולם זוכרים את מ.י.ק.י שהוביל את רשימת הקלעים עם 20 נקודות (70 נקודות בשקלול האינפלציה לפי המדד של היום) אבל לא זוכרים כמה דומיננטי הוא באמת היה. המשחק נערך ב-17.2, ליל ירח מלא. "עוד בחדר ההלבשה הוא היה עצבני", אומר שמעון מזרחי. "נאלצנו לקשור אותו ללוקרים, הוא שאג וחשף שרירים. אני זוכר את שאר השחקנים נותנים שתן במדי המשחק מרוב פחד". מסתבר שהטקטיקה הזו השתלמה כשמיקי פשוט הרג את הרוסים - כולל את ולדימיר טקצ'נקו, הסייבורג הענק של הרוסים שזעק לאחר המשחק "תנו לי למות! נולדתי בחטא!" לאחר ששמן ונוזלי תמסורת נוזלים מגופו מנשיכה אכזרית של מיקי שלנו.

תחרותיות

כל מי שהיה חלק ממכבי הגדולה של הסבנטיז זוכר את הסיפור על זלמן יתומסקי, נער מוכשר בן 17, בן לניצולי שואה שעלה מהנוער בשנת 80'. באחד האימונים הציע יתומסקי למיקי, אז השחקן הטוב באירופה, משחק אחד על אחד ידידותי. זו הייתה הטעות הגדולה בקריירה שלו. לדברי הצופים שזכו להיות במשחק "מיקי היה פשוט מפלצת". באחד המהלכים יתומסקי נשאר לבד מול הסל לשתי נקודות קלות כשלפתע מיקי התרכז, העיניים שלו זהרו, והראש של יתומסקי פשוט התפוצץ. "אנשים התחילו לצרוח, להקיא, כמה צופים השתגעו ואחרים פשוט התאבדו" מספר עד ראייה שמבקש להישאר אלמוני "מפחד שהוא ימצא אותי". לאחר מכן, בעודו ישוב ומכוסה בדם, הביט ברקוביץ' בכדור, שריחף לבדו באוויר ואז עלה לסל וצנח ברכות לתוך הרשת. שתי נקודות אלגנטיות. "מאותו יום הבנו שאסור לאתגר את ברקוביץ' בצורה הזו. אחרי הכל, הוא תמצית הישראליות".

עזרה לקהילה

מי שקורא את האגדות שהיו באמת האלו יכול לחשוב שמיקי ברקוביץ' היה אדם אכזרי ורשע, אבל האמת שמדובר ככל הנראה "באדם הנחמד ביותר ששיחקתי איתו", כך לפי טל ברודי. "מיקי תמיד היה נשאר שעות כדי לחתום לאחרון האוהדים", הוא נזכר. זאת כמובן במקביל לתרומה שלו למען הקהילה שלא תמיד זכתה להכרה. סיפור מפורסם אחד מספר על ילדה בשם צילה שחם, שחלתה בגיל 6 בשפעת - מחלה חשוכת מרפא באותם ימים רחוקים. צילה הגיעה באחד הימים לאימון מכבי כדי לפגוש את אליליה בפעם האחרונה. לפי עדי ראייה, היא התרגשה במיוחד מהמפגש עם מיקי וסיפרה לו את סיפורה הנוגע ללב. מיקי הביט, בה, ליטף את ראשה ואז שלח צרחה על קולית לשחקים. מהפה שלו יצא עמוד של אור שחרך את העננים. לאחר מכן - שקט. אף אחד, לא דיבר, אף אחד לא העז למצמץ כשעה שנשמע קול בס שהפך לשאגה מחרישת אוזניים. מהשמיים ירדה חרב אגדית עשוייה זהב ואבני אזמרגד לאורך הניצב. "קחי את החרב הזו", אמר לה מיקי. "היא הייתה שייכת לאבי, סבי וכך הלאה. ועכשיו היא שלך". צילה הדומעת אחזה בחרב העצומה ויש המספרים שהיא המשיכה לאחוז בה עד יום מותה, כשישה ימים לאחר מכן. הנה סל יפה שלו.



לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.