שנת 2025 מסתיימת בתשואות דו ספרתיות במדדים המובילים בשוקי ההון האמריקאי ותשואה בלתי נתפסת של כ-50% בשוק הישראלי. אלא לצד התוצאות הנאות, נשמעות יותר ויותר אזהרות להמשך. מנהלי השקעות כמו מנהל קרן הגידור מייקל ברי, וורן באפט, המשקיע ריי דליו ומחבר אבא עשיר אבא עני רוברט קיוסאקי, מזהירים כי ארה"ב נכנסת לספירלת חוב שתוביל לקריסה של שוק המניות ואף מיתון. אל מול התחזיות הפסימיות, תחזיות של בנקי ההשקעות המובילים לשנת 2026 מציירות תמונה ורודה, אם כי מתונה. התשואה תהיה חיובית, אבל קצת פחות, הצמיחה תמשיך, בקצב איטי יותר, וסה"כ המשקיעים יכולים להיות רגועים ולצפות לעוד שנה נוחה. איך קורה הפיצול החד הזה בתחזיות? מהן נורות האזהרה? כיצד מתייחסים אליהן בשווקים? ומי בעצם מפספס או כותב למעשה תחזית מתוך משאלת לב?
מדדי שילר ומכפיל רווח עתידי צבועים אדום
אחת מנורת האזהרה הבוהקת באדום היא מכפיל שילר. מדד ותיק ומקובל בתעשייה אשר בוחן את המחיר ביחס לשיעורי הרווחיות, כאשר הרווח מותאם לאינפלציה ולרווחיות מחזורית. ביום הראשון של 2026 מדד שילר נגע ב-40, וזאת בפעם השנייה בלבד בהיסטוריה שהוא מגיע לרמות הללו. הפעם הקודמת הייתה ערב משבר הדוט.קום. מכפיל שילר מציב את שוק המניות בתמחור יקר מאוד, ועל מנת להחזיר אותו לרמת התמחור המקובלת צפוי שינוי משמעותי או במרכיב ה-P, כלומר מחיר המניה, או במרכיב ה-E, הרווחיות הממוצעת ארוכת הטווח ומותאמת האינפלציה של החברות. מכאן, רמת המחירים מאותתת על סביבה רוויית סיכון שבה לכל הפחות, התשואות העתידיות צפויות להיות נמוכות במיוחד.
נורת אזהרה נוספת היא מכפיל הרווח העתידי (Forward P/E) שמשווה את מחיר המניות כיום לרווחים הצפויים בשנה הקרובה. מכפיל זה הוא אחד הכלים הנפוצים ביותר להערכת שווי השוק. באופן אינטואיטיבי, מכפיל גבוה מרמז שהשוק מתמחר ציפיות אופטימיות מאוד, בעוד שמכפיל נמוך עשוי להעיד על הזדמנות.
מאז ספטמבר השנה, מכפיל הרווח העתידי ל-12 חודשים חצה את רמת 23 לפחות פעם אחת בכל חודש. זו רמה שגבוהה משמעותית מכל הממוצעים ההיסטוריים המרכזיים של המדד: הממוצע ל-5 שנים עומד על 19.9, ל-10 שנים על 18.6, ל-15 שנים על 17.0, ל-20 שנים על 16.1, ול-25 שנים על 16.3. מצד שני, גם חשוב לומר ביושר: גם ברמה של 23, אנחנו עדיין מתחת לשיא של 30 השנים האחרונות, שעמד על 24.4 בסוף 2021, בימיה האחרונים של הריבית האפסית ורגע לפני התפרצות האינפלציה.
6 צפייה בגלריה
מכפיל הרווח העתידי של S&P 500 לעומת התשואה השנתית הממוצעת ב־10 השנים שלאחר מכן
(APOLLO)
עם זאת חשוב לציין: מכפיל רווח גבוה לא אומר שהשוק חייב לרדת מחר. הוא כן אומר שהציפיות כבר גבוהות, שמרווח הביטחון נשחק, ושבטווח הארוך הסיכוי לאכזבה גדול מהסיכוי להפתעה חיובית. זה לא איתות לברוח מהשוק, אלא תזכורת שכאשר המחיר גבוה, המשמעת, הפיזור וניהול הסיכונים חשובים יותר מאי פעם.
באפט: מעשים לא רק תחזיות תיאורטיות
מדד נוסף שזכה לפופולריות בזכות וורן באפט מהבהב כיום באור אדום ברור. “מדד באפט” משווה בין שווי השוק הכולל של המניות בארה״ב לבין התוצר המקומי הגולמי. במילים פשוטות, הוא בוחן האם מחירי הנכסים הפיננסיים התרחקו יתר על המידה מהכלכלה הריאלית. באפט עצמו הגדיר אותו בעבר כ”המדד הבודד הטוב ביותר להערכת רמות השווי בכל רגע נתון”. לאחר התפוצצות בועת הדוט.קום, באפט ניסח כלל אצבע פשוט: כאשר היחס יורד לאזור 70%-80%, השקעה במניות נוטה לעבוד היטב לאורך זמן. כאשר היחס מתקרב ל־200% - כפי שקרה ב־1999 ובתחילת 2000 - מדובר ב”משחק באש”. כיום, המדד עומד סביב 230% - רמה הגבוהה אף משיאי בועת הדוט־קום.
קיימות גם טענות נגד המדד: הכלכלה האמריקאית של 2025 שונה מאוד מזו של תחילת המאה, היא מבוססת הרבה יותר על טכנולוגיה, תוכנה, קניין רוחני ומידע, ופחות על נכסים פיזיים. לכן יש הטוענים שהתוצר כבר אינו משקף היטב את היקף הפעילות הכלכלית, בעוד ששווי החברות כן. אחרים מזכירים שגם מכפילי השווי נמצאים בשיאים כבר שנים, והראלי נמשך.
ייתכן שכל זה נכון. אך הערכות שווי קיצוניות כמעט אף פעם לא מסיימות ראלי בן־לילה. הן פשוט שוחקות את התשואות העתידיות בשקט. כשהציפיות בשיא ומרווח הביטחון מצטמצם.
הכי חשוב, באפט מדבר במעשים: ברקשייר האת׳וויי מוכרת (נטו) של מניות מאז 2024, והיא יושבת כיום על קופת מזומנים חריגה בהיקף של יותר מ־350 מיליארד דולר. באפט אולי לא מדבר הרבה על המדד בשנים האחרונות, אבל המעשים שלו ברורים: רמת הסיכון בשוק גבוהה.
6 צפייה בגלריה
“מדד באפט” בוחן האם מחירי הנכסים הפיננסיים התרחקו יתר על המידה מהכלכלה הריאלית
(LongtermTrends.com)
צ'אט, האם הבינה המלאכותית מייצרת רווחים על הנייר בלבד?
לצד מכפיל שילר, מכפיל הרווח העתידי ו-"מדד באפט", אנו רואים עוד אינדיקטורים שמהווים נורות אזהרה: שיח ער האם ההיפ שאחראי למרבית התשואה השנה, חברות ה-AI, ידע לתמוך ברמת המחירים, או שמדובר בבועה. ספנסר ג’קאב, בעל טור הדעה בנושא השקעות ב-WSJ, דוחה את הטענה ש”הפעם זה שונה” בגלל רווחיות גבוהה או כניסת הבינה המלאכותית לתעשייה. ג'אקב מציין שמרווחי הרווח כבר קרובים לשיא, מיסי החברות נמוכים, וחלק העובדים בתוצר מצוי ברמה נמוכה היסטורית, תנאים שקשה לשפר עוד. גם אם AI תגדיל פריון, היא תידרש להיות מהפכה עמוקה ומתמשכת רק כדי להצדיק את המחירים הנוכחיים. המסקנה: השוק יקר מאוד, והסיכון לתשואות מאכזבות בשנים הקרובות גבוה.
מייקל ברי, האיש שזיהה את בועת הסאב־פריים לפני כולם, הימר נגד שוק המשכנתאות וצדק בענק. מאז, הכינוי שלו “The Big Short” הפך לסמל למשקיע שמזהה בועות הרבה לפני שהן מתפוצצות. לא מזמן הוא החזיר את כל הכסף שגייס לקרן שלו למשקיעים. הוא מזהיר מפני בועה מונעת AI עם דגש מיוחד על אנבידיה. לדבריו, אי-אפשר לתזמן מתי בועה תתפוצץ, אך הערכות השווי הנוכחיות משקפות אופטימיות קיצונית לגבי העתיד. ברי טוען שהשוק מתמחר השקעות עצומות בתשתיות AI מרכזי נתונים, שבבים ושרתים כאילו הביקוש העתידי ודאי, בעוד שבפועל קיים סיכון של עודף השקעות והחזר נמוך.
למרות עמדתו הביקורתית, ברי מדגיש שגם יציאה מוקדמת מהשוק עלולה להיות הרסנית למשקיעים, כפי שקרה בבועת הדוט-קום. דבריו מדגישים את הפרדוקס: זיהוי בועה אינו אומר בהכרח לפעול מיידית, אך הוא מחייב הבנה שהסיכון האמיתי בשוק כיום גבוה משמעותית מהממוצע ההיסטורי.
סימני שאלה מאוד חזקים עולים גם מפרקטיקה שנוצרה בקרב החברות המובילות בתחום, והיא “מעגל כספים סגור”: אנבידיה משקיעה ב-OpenAI, OpenAI משלמת לאורקל על שרתים, ואורקל מחזירה את הכסף לאנבידיה דרך רכישת חומרה. מדובר בפעילות חשבונאית שמנפחת תחושת צמיחה בלי יצירת ערך אמיתי.
תמרור הזהרה נוסף הוא ריכוזיות ההשקעה במדדים פופולריים כמו ה-S&P. רובנו תופסים את ההשקעה במדד הזה כהשקעה ב-500 חברות מבוזרות. למעשה, 10 החברות הגדולות ביותר במדד, מהוות 40% ממשקלו, משקל היסטורי שלא נראה מאז בועת הדוט.קום, אז עשרה החברות היוו רק 27% מהמדד. מתוך ה-10, שבע נשענות בכבדות על הכנסות עתידיות מהתפתחות של הבינה המלאכותית. כשחלק גדול מהתשואה של המדד מגיע ממעט מניות, זה הופך את המדד לפגיע.
ה-FOMO העביר את נכסי העושר המשפחתיים מנדל"ן לשוק ההון
הנתון המעניין ביותר הוא זה: שווי השקעות הציבור במניות כבר גבוה משווי השקעותיו בנדל״ן, סימן קלאסי לשלב מתקדם במחזור שוק. היסטורית, ריכוז גבוה של עושר ציבורי במניות הופיע בשלבים המאוחרים של שווקים שווריים ממושכים, לאחר תקופה ארוכה של תשואות עודפות. כך היה בסוף שנות ה־90, רגע לפני התפוצצות בועת הדוט־קום.
הדפוס חוזר על עצמו: הציבור נוטה להגדיל חשיפה לנכסים שהניבו תשואות גבוהות בעבר הקרוב, דווקא כאשר פוטנציאל התשואה העתידי כבר נשחק. כך נולדו "עשורים אבודים" בשנות ה־70, כאשר האינפלציה מחקה את התשואות הריאליות, ובתחילת שנות ה־2000, אז מדד ה־S&P 500 הניב כמעט אפס תשואה ריאלית במשך יותר מעשור.
כיום מניות וקרנות מהוות כ־31% מהשווי הנקי של משקי הבית, שיא היסטורי ויותר מפי שניים מרמתן ב־2008 בעוד משקל הנדל״ן ירד אל מתחת ל־30%. העליות החדות בשוק ההון יצרו אפקט FOMO, בעוד שוק הנדל״ן נבלם על ידי ריבית גבוהה, ירידה בפעילות ולעיתים שחיקה ריאלית בערכים.
הבעיה אינה רק במחיר, אלא בריכוז: כאשר העושר הציבורי תלוי יותר ויותר בשוק תנודתי ומרוכז במספר קטן של מניות, הסיכון למכה מהירה ב”תחושת העושר” גדל. תיקון של 20% במניות עלול לפגוע מיד בצריכה ובסנטימנט, תזכורת לכך שכאשר נכס אחד משתלט על התיק, התשואות העתידיות נוטות להיות נמוכות יותר, לא גבוהות יותר.
6 צפייה בגלריה
חלוקת העושר של משקי הבית בארה״ב: מניות מול נדל״ן
(Source: Wells Fargo Securities, LLC; Bloomberg)
כדור הבדולח מסמן בבירור: התיק זועק לפיזור יעיל
עצם קיומן של נורות אזהרה כל כך רבות, ברמת המחירים הנוכחית של המדדים המובילים בארה"ב, צריכה לגרום למשקיע לבצע פיזור סיכונים מושכל, ולשקול להוציא חלק מהשקעותיו אל מחוץ לבורסה. כיוון מסוים יכול להיות נדל"ן מניבלאחר עליות הריבית של תחילת העשור, הנדל"ן המניב נמצא כעת ברמת מחירים נוחה לכניסה למשקיעים, המשקיעים בו נהנים מתזרים לצד עליית שווי, ולא נתונים לתנודתיות העדר של הנכסים הסחירים. תתי הסקטורים השונים של הנדל"ן המניב, לצד פיזור גיאוגרפי בהשקעה, תומכים גם בפיזור הסיכון בתוך החלק שמוקצה להשקעות בנדל"ן המניב.
ובאשר להשקעות במדדי המניות? גם אם לא נלך לשיטתם של חוזי השחורות, ייתכן שזו העת לפזר את ההשקעות מחוץ למדדי המניות.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
