לא עוד רגולציה ניטרלית
במערב התרגלנו לחשוב על רגולציה ככלי שנועד להגן על הצרכן, להבטיח שווקים פתוחים ולמנוע ריכוזיות. אולם בסין, כמו גם במדינות אחרות שמבינות את הכוח הטמון בכלים משפטיים, הרגולציה היא קודם כול מנוף מדינתי. עצם העובדה שהרכישה אושרה בעבר תחת תנאים, ורק כעת נטען שהם הופרו, מצביעה על כך שהחוק אינו פועל במנותק מהקשר פוליטי, אלא נשמר כקלף שניתן לשלוף ברגע הנכון.
העיתוי איננו מקרי. החקירה פורסמה בדיוק כאשר בייג׳ינג וושינגטון מנהלות שיחות סחר טעונות, שבמרכזן ניצבת השאלה מי ישלוט בדור הבא של השבבים והבינה המלאכותית. במקום סנקציה ישירה, בחרה סין להציב עננה רגולטורית מעל אחת החברות האמריקאיות החשובות ביותר.
לפי דיווחי Bloomberg ההכנסות של Nvidia מהשוק הסיני ירדו בשנים האחרונות מכ-21% לכ-12% מהמחזור הכולל, ועדיין, מדובר עדיין בנתח עצום, והחשיבות של השוק הסיני עבור החברה ברורה: זהו לא רק שוק צרכני עצום, אלא גם מרכז חדשנות שדורש כוח מחשוב בהיקפים חסרי תקדים.
כאשר סין מטילה ספק בזכאותה של Nvidia לפעול בשוק זה, היא לא רק מאיימת על ההכנסות בטווח המיידי אלא גם משדרת מסר רחב יותר: כל חברה זרה, ובעיקר אמריקאית, כפופה לסט כללים שניתן לפרשם לפי הצורך הפוליטי. בכך היא מחזקת את עמדותיה בשיחות על מכסים, חסמי ייצוא והגבלות טכנולוגיות.
הייחוד של מהלך כזה הוא במידת העמימות שבו. בניגוד להטלת מכס ברור או לסנקציה ישירה, חקירה רגולטורית מייצרת חוסר ודאות מתמשך. המניה יורדת, משקיעים חוששים, לקוחות בוחנים חלופות. הפגיעה איננה מיידית אלא נגררת, ובכך היא הופכת ליעילה במיוחד שכן היא יוצרת לחץ מתמשך על החברה, על הנהלתה ועל קובעי המדיניות בוושינגטון, מבלי שסין תידרש להסביר עצמה במונחים של מלחמת סחר.
בפועל, זוהי סנקציה רכה, גמישה, שמותירה בידי בייג׳ינג חופש פעולה רחב. היא יכולה להחמיר את ההגבלות או להקל עליהן בהתאם להתקדמות השיחות הדיפלומטיות.
זו אינה הפעם הראשונה שבה רגולציה הופכת לכלי נשק. ארצות הברית עצמה השתמשה בכלים דומים כאשר חסמה השקעות סיניות בחברות אמריקאיות רגישות באמצעות ועדת CFIUSאו כאשר הגבילה את פעילות Huawei בטענה לסיכוני ביטחון לאומי. גם האיחוד האירופי, באמצעות חוקי פרטיות נוקשים (GDPR) הפך את הרגולציה לכלי לחץ גלובלי, שהשפעתו חורגת בהרבה מעבר לשוק האירופי.
פרשת Nvidia מצטרפת, אפוא, למגמה רחבה יותר, ובו המשפט הכלכלי הבינלאומי מאבד את התמימות שלו. לא עוד כללים ניטרליים שנועדו להסדיר את השוק, אלא כלים במאבק הכוחות בין מעצמות.
עבור חברות גלובליות, המסר ברור: עידן שבו רגולציה נתפסה כסביבה משפטית יציבה ומובנת הסתיים. כעת כל אישור רגולטורי עלול להפוך לפצצה מתקתקת, שתישלף ברגע הנכון כדי לשרת אינטרסים מדינתיים.
במקרה של Nvidia, מדובר לא רק באיום כלכלי אלא גם במכה תדמיתית. היותה של החברה סמל לחדשנות אמריקאית הופכת אותה יעד נוח להדגמת כוח. אך גם חברות אירופאיות, יפניות או ישראליות אינן חסינות. בכל שוק שבו רגולציה משמשת כלי גיאופוליטי, עצם הנוכחות הופכת לסיכון.
לקראת עשור של נשק רגולטורי
מהלך זה מלמד על הכיוון שאליו אנו הולכים, הרגולציה עצמה הופכת לנשק בעידן המאבקים הטכנולוגיים. אם במאה ה־20 סנקציות כלכליות היו הכלי המרכזי, ובמאה ה־21 נכנסו לתמונה מלחמות סייבר והגבלות טכנולוגיות, הרי שבעשור הקרוב נראה שימוש גובר בחקירות הגבלים עסקיים, בדיני פרטיות ובתקנים טכנולוגיים כצורות חדשות של עימות בין מדינות.
סין לא באמת יכולה לוותר על שבבי Nvidia בטווח הקצר, היא זקוקה להם לפיתוחי AI, מערכות ביטחוניות ותשתיות חכמות. אך דווקא משום כך האיום רגולטורי הוא כה אפקטיבי, שכן הוא יוצר חוסר יציבות מבלי לקטוע את האספקה.
פרשת Nvidia איננה עוד סכסוך מסחרי או עוד חקירה משפטית. היא מגלמת שינוי עומק במבנה יחסי הכוח. הרגולציה עצמה הפכה לזירת מאבק. כל עוד חברות רב־לאומיות תלויות באישור רגולטורי לפעילותן, ממשלות ינצלו את המנוף הזה.
המשמעות ברורה. המרחב שבו עסק וכלכלה היו נפרדים מדיפלומטיה וכוח, הולך ומצטמצם. מי שמבקש להבין את הכלכלה הגלובלית של העשור הקרוב חייב לראות ברגולציה לא רק חוק, אלא גם נשק.
הכותבת היא ד"ר בלה ברדה ברקת, יזמת, פרשנית לכלכלה וגיאופוליטיקה
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
