בעולם הניהול מדברים בלי סוף על פריצות דרך, על שינוי, על הצורך ״לקבל החלטות אמיצות". אבל כמעט אף אחד לא מדבר על האמת הפשוטה: לפעמים מה שמעכב אותנו זה לא פחד מהעתיד - אלא אהבה להווה. לא הימנעות מהכאב - אלא היקשרות למה שכבר עובד, שכבר מוכח, שכבר נעים לנו בתוכו. מנהלים רבים נתקעים שנים במבנה עסקי שאיבד רלוונטיות, רק כי הוא עדיין מרגיש כמו "הבית". חברות נמנעות מלשנות מוצר צומח שאיבד קשר לשוק, רק כי הוא עדיין אהוב על העובדים או על המייסדים. וגם מנהלים אישית מעדיפים להישאר במצב שהם יודעים שהוא מוגבל - רק כי הוא עדיין מעניק תחושת שליטה ושייכות.
דווקא בנקודה הזו נכנסת התובנה הנדירה של רבי יצחק עראמה. כשכולם פירשו את המילים הפותחות את פרשת השבוע: "ויצא יעקב" שמשמעותן היא אחת: הלך בקלות, בשמחה, מתוך השראה, רבי יצחק ערָאמה מעז לומר את ההפך: יעקב נושא את רגליו במאמץ, כמעט בכוח.
המילים המתארות את ראשית המסע של יעקב מעיר הולדתו באר שבע לכיוון צפון, לברוח מאחיו מחד - ולמצוא את רעייתו לעתיד מאידך. רבי יצחק עראמה מסביר שהוא אינו הולך מרוב ביטחון, אלא מרוב קושי. הוא לא עוזב מקום בעייתי, אלא עוזב מקום מושלם. רגע נדיר שבו חווה בהירות, שלווה, אמונה. ולכן הוא לא רוצה לזוז ממנו. הוא מבקש להישאר בדיוק שם. וזה הדבר שבדיוק עושה את ההליכה שלו כל־כך כבדה. כגודל השלמות שהוא פוגש - כך גדל הפיתוי להיאחז בה. ובכל זאת הוא קם, נושא את רגליו ויוצא לדרך אחרת, פחות נוחה, יותר קשה, אבל נכונה.
זהו שיעור מנהיגות מהעמוקים ביותר: לפעמים האתגר האמיתי אינו לברוח מהרע, אלא לוותר על הטוב. לא להימלט מאזורי כאב - אלא להיפרד מאזורי נוחות. מנהלים שמסוגלים לעשות זאת, לוקחים את הארגון שלהם קדימה לא בגלל שהם "חייבים" אלא בגלל שהם מבינים ששליחות אמיתית לא נמדדת ברגעים שבהם קל ללכת, אלא ברגעים שבהם קשה לעזוב.
גם פילוסופית, ניטשה ורובדי הפסיכולוגיה המודרנית מתכתבים עם אותו רעיון: האדם אינו נמדד ביכולתו להתמודד עם מצוקה, אלא ביכולתו להתגבר על רצונו להישאר במקום שהוא כבר מכיר. "האל הנושא", אומר ניטשה, הוא האדם שמצליח לשאת את עצמו מעבר לנטייתו הטבעית להישאר במקום שקט, אפילו כשהשקט הזה מעכב את ההתפתחות שלו.
במונחים עסקיים, זה הרגע שבו מנהל נדרש להפסיק להתאהב בפתרון שעבד לו שנים; להפסיק לקדש אסטרטגיה שעבדה בעבר; להפסיק להישען על הצלחות שהפכו זה מכבר לנוסטלגיה ניהולית. זה הרגע שבו נדרש אומץ מסוג אחר. לא אומץ של מרדף, אלא אומץ של פרידה. לא אומץ של הקרב, אלא אומץ של עזיבה.
ולכן, אולי הלקח החשוב ביותר מהפרשנות של רבי יצחק עראמה הוא זה: לפעמים אדם הופך למנהיג לא כשהוא רץ קדימה — אלא כשהוא מרים את הרגל הראשונה למרות שהיא כבדה, למרות שהיא מסרבת לזוז, למרות שהיא עדיין מחוברת למקום טוב שהוא אינו יכול להישאר בו.
השבוע דווח על כך שמאבק השליטה ב'צים' עלה מדרגה ואלי גליקמן הגיש הצעה, בעוד הדירקטוריון מעדיף חלופות אחרות. חברת התובלה הימית אישרה כי היא בוחנת בחודשים האחרונים "חלופות אסטרטגיות", לרבות מכירתה. דירקטוריון צים החליט שלא להתקדם בינתיים עם הצעה שהגישו המנכ"ל גליקמן ורמי אונגר לרכישת החברה. בתגובה לדיווח זינקה מניית צים מזנקת בשיעור דו ספרתי. מה שמוכיח שהחלטה לא פופולארית ושנראית אולי כמתבקשת – מעודד את השוק. עצם ההחלטה שלא לעשות ולחשוב על חלופות אחרות, שונות ואמיצות, הביא לכך שהשוק הגיב בעוד ביקושים ולעליה במחיר המניה, כי המשקיעים מבינים שיש פה גישה לא מסורתית שתביא אולי לתוצאה טובה יותר בהמשך.
לאחרונה מצאתי את עצמי במצב דומה. קיבלתי החלטה משמעותית, לא לבדי, להרים רגל ולהמשיך הלאה לתפקיד אחר. לשים את האגו בצד, ולקבל החלטה מושכלת, לא רגשית, ולהמשיך לשליחות שאולי בעזרת השם תהיה יותר גדולה. למרות הקושי לסיים תפקיד. זה לא תמיד פופולרי. נוח להישען על העבר, אבל צריך אומץ להסתכל קדימה.
במצבים כאלה חשוב שיהיו לנו שותפים חכמים ותומכים, חברים ומשפחה שאפשר להתייעץ, והחשוב מכולם: אמונה.
כי מנהיגות אמיתית נמדדת לא ברגע שבו קל להמשיך - אלא ברגע שבו קשה לעזוב.
זיו אלול הוא מנכ"ל חברת פארי, חברת טכנולוגיות בעולם הרפואה הדיגיטלית, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי ,ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
