כאשר חברה מצליחה, אנחנו מחפשים גיבור. כאשר היא נכשלת, אנחנו מחפשים אשם. נדמה לנו שקל יותר להבין את המציאות דרך אדם אחד מאשר דרך מערכת שלמה של גורמים, החלטות ונסיבות. הצלחה מקבלת פנים, כישלון מקבל כתובת, והסיפור הופך פשוט, ברור ובעיקר נוח לעיכול.
אלא שהמציאות מורכבת הרבה יותר.
רבי יצחק עראמה, בעל עקדת יצחק, מזהה בפרשת קורח תופעה אנושית עמוקה במיוחד. לדבריו, חלק משמעותי מן ההתנגדות למשה לא נבע רק מחוסר הסכמה עם דרכו, אלא מתפיסה שגויה של עצם מנהיגותו. היו מי שהתקשו לראות בו שליח של רעיון גדול ממנו, ולכן פירשו את הצלחתו כתוצאה של כישרון אישי, כריזמה או תחכום פוליטי.
ברגע שנוצר החשד הזה, כל אירוע הפך להוכחה נוספת:
חוסר מים? משה אשם.
קושי בדרך? משה אשם.
משבר נוסף? הנה עוד הוכחה.
המציאות עצמה כבר לא עמדה במרכז. החשד הפך לעדשה שדרכה פירשו את המציאות.
רבי יצחק עראמה מלמד כאן עיקרון חשוב: כאשר אנשים מפסיקים לראות את המערכת, הם מתחילים לראות רק את הדמויות שבתוכה. במקום להבין תהליכים, הם מחפשים גיבורים. במקום לנתח נסיבות, הם מחפשים אשמים.
התופעה הזאת איננה שייכת רק למדבר. היא חיה ובועטת גם בעולם הניהול המודרני.
כאשר מנכ”ל חדש נכנס לתפקיד, לא פעם העובדים, המשקיעים והתקשורת מייחסים לו יכולות כמעט מיסטיות. אם המניה עולה, הוא גאון. אם היא יורדת, הוא כישלון. אם השוק משתנה לטובתו, הקרדיט נרשם על שמו. אם מתרחש משבר עולמי, גם עליו מצפים לתת דין וחשבון.
הנטייה הזאת מובנת, אבל היא גם מסוכנת.
היא גורמת לארגונים לייחס לאדם אחד הצלחות שנבנו במשך שנים על ידי מאות עובדים, ומנגד להטיל עליו אחריות לתהליכים שאיש אחד לעולם לא יוכל לשלוט בהם לבדו.
הפילוסוף David Hume הצביע כבר במאה ה־18 על הנטייה האנושית לחפש סיבה אחת ברורה גם כאשר המציאות מורכבת בהרבה. במאה העשרים הרחיבו פסיכולוגים את הרעיון במסגרת מה שמכונה “טעות הייחוס הבסיסית” – הנטייה להסביר הצלחות וכישלונות באמצעות אישיותו של אדם במקום באמצעות הנסיבות, המערכת וההקשר שבתוכם פעל.
זו בדיוק התובנה של רבי יצחק עראמה. כאשר אנשים מאבדים את היכולת לראות מערכת, הם מתחילים לראות רק דמויות. וכשזה קורה, המנהיג הופך בו־זמנית גם לאליל וגם לשעיר לעזאזל.
אני זוכר היטב את המעבר שלי לניהול חברה ציבורית. בתחילת הדרך קל מאוד לחשוב שהמנכ”ל צריך להחזיק את כל התשובות. עם הזמן הבנתי שהסיכוי שלי להצליח לבדי שואף לאפס. אחת ההחלטות החשובות ביותר שקיבלתי הייתה לבנות סביבי צוות הנהלה חזק, מנוסה ומגוון, אנשים שכבר עברו מסעות דומים, שניהלו חברות ציבוריות, התמודדו עם משברים, פגשו משקיעים והובילו ארגונים גדולים.
לא חיפשתי אנשים שיחזקו את דעתי. חיפשתי אנשים שיוכלו לאתגר אותה.
בדיעבד, חלק גדול מההצלחות שיוחסו למנכ”ל היו למעשה תוצאה של קבוצה איכותית של אנשים שקיבלו החלטות טובות יחד. זה אולי פחות זוהר מסיפור על מנהיג יחיד, אבל הרבה יותר קרוב לאמת.
גם בשווקים הפיננסיים אפשר לראות את התופעה הזאת בזמן אמת. השבוע עמדה שוב חברת ספייס־אקס של Elon Musk במרכז תשומת הלב של המשקיעים, לאחר עסקאות שבוצעו לפי שווי של כ־400 מיליארד דולר, שווי שהמשיך לטפס והעניק לחברה קפיצה משמעותית ביחס להערכות קודמות. מיד חזר הנרטיב המוכר: אילון מאסק עשה זאת שוב.
אלא שגם במקרה הזה, קל יותר לספר סיפור על אדם אחד מאשר להבין את המערכת כולה. ספייס־אקס היא תוצאה של אלפי עובדים, מהנדסים, מנהלים, שותפים עסקיים, חוזים ממשלתיים, חדשנות טכנולוגית, תעוזה ניהולית ויכולת ביצוע שנבנתה לאורך יותר משני עשורים. מאסק הוא ללא ספק דמות מרכזית בסיפור, אך הוא איננו הסיפור כולו. כאשר חברה מצליחה, הנטייה האנושית היא לייחס את ההצלחה לאדם אחד; כאשר היא נכשלת, לחפש את אותו אדם כדי להטיל עליו את האשמה. המציאות, כמעט תמיד, מורכבת יותר.
אולי זו גם הסיבה שאנחנו נמשכים כל כך לסיפורים על מנהיגים יחידים. קל יותר להאמין שאדם אחד אחראי להצלחה או לכישלון מאשר להתמודד עם המורכבות של מערכות, צוותים ותרבויות ארגוניות. אבל המציאות בדרך כלל עמוקה יותר. היא דורשת מאיתנו להסיר שכבות של הנחות מוקדמות, אגו ותדמיות, ולנסות לראות את הדברים כפי שהם באמת.
באחד השירים שכתבתי, “בלי מסכות”, מופיעות השורות:
“בלי מסכות אני קורא אליך,
מרים עיניים כמו שאני.
בלי מסכות אני קורא אליך,
ושם לא שופטים, רק מקשיבים.”
במובן מסוים, זהו גם האתגר של מנהיגות. להסיר את המסכות שאנחנו מלבישים על אנשים, על ארגונים ועל המציאות עצמה. להקשיב לפני ששופטים, להבין לפני שמאשימים, ולזכור שלא כל הצלחה נולדת מאדם אחד – ולא כל כישלון שייך לו לבדו.
מנהיגים גדולים מבינים את הסכנה הזאת. הם אינם בונים ארגון שסובב סביב הכריזמה שלהם, אלא ארגון שמסוגל להתקיים גם בלעדיהם. הם מטפחים הנהגה רחבה, בונים מנגנונים חזקים, מעודדים קבלת החלטות מבוזרת ומפתחים תרבות שאינה תלויה באדם אחד בלבד.
אולי זהו אחד הלקחים הניהוליים החשובים ביותר שעולים מדבריו של רבי יצחק עראמה. מנהיגות איננה היכולת לגרום לאנשים להאמין שאתה הסיבה לכל הצלחה. מנהיגות היא היכולת לבנות מערכת שמצליחה גם כאשר הקרדיט מתחלק בין רבים. ארגון בריא אינו נשען על אדם אחד, אלא על תרבות, על ערכים, על אנשים ועל תחושת שליחות משותפת. ככל שהמערכת חזקה יותר, כך היא תלויה פחות בגיבור יחיד.
בסופו של דבר, המבחן האמיתי של מנהיג איננו כמה אור מופנה אליו, אלא כמה אור ממשיך להאיר גם כאשר הוא זז הצידה. מנהיגים גדולים אינם בונים תלות בעצמם; הם בונים אנשים, הנהלות וארגונים שמסוגלים להצליח גם ביום שבו הם כבר לא יהיו במרכז הבמה. זה ההבדל בין מי שמוביל סיפור לבין מי שבונה מורשת.
זיו אלול הוא שותף בקרן הון סיכון BGV, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי, ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
