המלחמה גבתה מהכלכלה הישראלית ללא ספק מחיר לא קטן. אומנם המשק הפגין חוסן מדהים, עם תמ"ג לנפש שצפוי השנה להגיע עד לכ-60,000 דולר (מעל גרמניה, צרפת, יפן ועוד) – אבל לצד זה היו גם מחירים לא קטנים. פרמיית הסיכון שלנו גדלה (היא נמדדת לפי ה-CDS, תשלומי הביטוח על אג"ח של המדינה, נגד חדלות פרעון), וההוצאות הממשלתיות הגיעו עד לשיא כל השנים אשתקד של קרוב לטריליון שקלים. אנחנו לא מרגישים את זה עכשיו – אבל בעוד כמה שנים נהיה חייבים להתמודד עם זה ככל הנראה.
מנגד, המוניטין הישראלי זינק. למרות ההפגנות בלונדון, פריז, בריסל ושאר הבירות ברחבי העולם קובעי המדיניות הביטחונית ברחבי העולם מצביעים ברגלים עם הזמנות של מיליארדים עליהן דיווחה אלביט, וכן הזמנה בודדת של לא פחות מ-1.9 מיליארד דולר שקיבלה תעשייה אווירית ממדינה ששמה לא צוין – בין היתר לטילי חץ 2 ו-3 לפי ההערכות.
אם נדבר רגע במספרים – הייצוא הביטחוני הכולל של מדינת ישראל בשנת 2024 עמד על כ-14.8 מיליארד דולר, בדומה לגירעון – גם כאן מדובר בשיא כל הזמנים וזינוק של כ-13% ביחס ל-2023. מדינות אירופה היוו אגב, כ-54% מסך כל הייצוא הביטחוני.
בתוך כל זה יש פיל לבן, מגה-פיל לבן שלא מדברים עליו – התעשייה האווירית. מדובר בתאגיד ענק שעשה ב-4 הרבעונים המדווחים האחרונים (כלומר רבעון 1-3 השנה ורבעון 4 אשתקד. מנטרל עונתיות הנובעת בענף הביטחוני לעיתים בשל אילוצי ניצול תקציב בסוף השנה הפיסקאלית) כ-6.9 מיליארד דולר. מתוך זה אגב, רק שליש מכירות לישראל – והיתרה למדינות ברחבי העולם.
רק בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה הרוויחה תעשייה אווירית כ-484 מיליון דולר, כלומר קצב רווח שנתי של כ-2.2 מיליארד שקל בשנה. אלביט נסחרת במכפיל רווח של 46 (מבוסס על קצב שלושת הרבעונים האחרונים, באתרים הפיננסים כתוב מכפיל גבוה יותר, אבל למרות העונתיות ברבעון 4 עדיף להתעלם ממנו כדי לשקלל את הצמיחה המשמעותית שרשמה החברה ב-3 הרבעונים האחרונים), אם נתמחר את תעשייה אווירית לפי אותו המכפיל נקבל שווי חברה של כ-101 מיליארד שקלים. בערך כמו בנק לאומי, החברה הגדולה בבורסה הישראלית במונחי שווי שוק.
אם המדינה תנפיק חצי מהמניות מדובר פה על 50 מיליארד שקלים שיכנסו לקופת המדינה. יותר מכל המיסים שהיא תקבל על האקזיטים שקרו השנה בהייטק. למען האמת, מדובר בסכום גדול יותר מכל התקבולים שצפויה המדינה לקחת בשל מיסוי חברות ארנק, עליו הוכרז אשתקד. וזה בלי להתחשב לכך שבתחשיב של המדינה לא שוקלל האפשרות של בעלי עסקים ונותני שירותים שיעברו לחו"ל בשל המיסוי.
תעשייה אווירית יש לציין, היא חברה מדווחת, עם אג"ח סחיר ודוחות תחת תקינת ה-IFRS. בשפה קצת פחות משפטית/חשבונאית – מדובר בחברה שהדרך הטכנית שלה להנפקת מניות היא הרבה יותר פשוטה. אם היה מדובר פה בבעלים מן השורה, הוא היה מן הסתם פועל על מנת למקסם את הרווח שלו ולהנפיק את החברה. בכל זאת, מדובר עכשיו בתקופת הגאות המשמעותית ביותר בהיסטוריה למניות ביטחוניות ישראליות.
נותר רק לקוות כי מקבלי ההחלטות במדינת ישראל יתעשתו, יבינו שכעת מדובר בשעת השין להנפקת התעשייה האווירית. קשה להסתכל אחורה ולראות טיימינג יותר טוב לזה. ובתקווה כמובן שהתמורה, שמוערכת כאמור לפי החישוב בעשרות מיליארדי שקלים, תלך להקטנת נטל המיסים, ולחיזוק הכלכלה הישראלית.
גלעד מנדל הינו חוקר ניירות ערך, יועץ לחברות בורסאיות ומוביל בתחום האנליזה החשבונאית בעבור קרנות אופורטוניסטיות. בעבר ניהל תיקי נוסטרו בהיקף מיליארדי שקלים והינו המנהל של קהילת המשקיעים השקעבורסה. אין בנכתב המלצה לפעול בניירות ערך, וכל העושה זאת – עושה כן על אחריותו הבלעדית. האמור אינו מחליף התייעצות עם יועץ השקעות מוסמך.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
