יוקר המחיה בישראל הוא אחד מנושאי השיחה המדוברים ביותר בסלון הישראלי ואחת הסוגיות הרגישות ביותר בקרב הציבור, ובצדק, הרווחנו את זה ביושר.
זה שיקר פה כולם יודעים, אך מעטים מבינים באמת את מנגנון הפעולה שמאחורי הקלעים.
למרות הנטייה הרווחת להאשים את המיסים או את המצב הביטחוני, הסיבה האמיתית והמובילה למחירים הגבוהים היא הריכוזיות הקיצונית במשק.
התוצאה היא משק השבוי בידי מספר קטן של חברות המונע תחרות ומרוקן את כיסו של הצרכן בקצב מסחרר.
המשוואה היא מאוד פשוטה, פחות תחרות, יותר שליטה של החברות הגדולות. והמחירים? יעלו ,וימשיכו לעלות.
רמת המחירים הכללית בישראל גבוהה בכ-29% מממוצע ה-OECD, ומחירי המזון גבוהים בכ-51% ממדינות האיחוד האירופי ובכ-37% ממדינות ה-OECD.
שוק המזון, אשליית השפע בסופרים
המבקר בסופרמרקט נחשף למגוון עצום של מוצרים, אך במקרים רבים מדובר באשליית תחרות.
חמש קבוצות מרכזיות הכוללות את תנובה, חברת שטראוס גרופ, קבוצת אסם נסטלה, חברת קוקה קולה וחברת יוניליוור ישראל (תלמה) מרכזות נתח של 37 עד 40 אחוזים ממכירות המזון.
חמש הענקיות הללו מחזיקות בנתח שוק עצום של 48 אחוזים מכלל שוק המזון, בעוד שאר 118 החברות הקטנות מתחלקות בנתח הנותר של 52 אחוזים.
שוב, אותה משוואה פשוטה, פחות תחרות על נתח שוק מסויים, יותר שליטה של החברות הגדולות, והמחירים? יעלו, וימשיכו לעלות.
בדיקת מבקר המדינה בוחנת 38 קטגוריות של מוצרי מזון וחושפת כי מתוך 20 חברות, שלוש חברות בלבד שולטות ביותר מנתח של 85 אחוזים מהשוק.
הריכוזיות מתבטאת בשליטה כמעט מוחלטת בקטגוריות ספציפיות.
תנובה שולטת בנתח של 70 עד 75 אחוזים בשוק החלב המפוקח, וקבוצת אסם נסטלה מחזיקה בנתח של 48 אחוזים משוק תחליפי החלב לתינוקות. בקטגוריית הקוטג' שלוש חברות בלבד מחזיקות במאה אחוזים מהשוק.
שליטה בלתי מעורערת זו מאפשרת תמחור גבוה, וכך מחירי המזון בישראל גבוהים בשיעור של 51 אחוזים ממדינות האיחוד האירופי. בתחום הירקות הקפואים, היעדר התחרות מאפשר לחברות לתמחר מוצרים ברמה כמעט כפולה מהמחירים באירופה.
חסמי הייבוא והרגולציה
הריכוזיות בשוק המזון נובעת ונתמכת על ידי חסמי ייבוא נוקשים המונעים כניסת מתחרים מחוץ לארץ.
בוא נקח דוגמא- מוצרי איפור יקרים בישראל במאות אחוזים לעומת מדינות אירופה בשל אותן מגבלות המונעות ייבוא מקביל, בעוד שבאירופה תחרות מרובת שחקנים מובילה למחירים נמוכים בהרבה.
דוגמה להשפעת הפחתת המכסים ניכרת במקרה של האננס, שבוטלו עליו המכסים וכתוצאה מכך המחיר צנח והמוצר הפך נגיש וזול.
מחירי האננס שנחשבו לגבוהים במיוחד גם ביחס למדינות אירופיות שלא מגדלות אותו כלל, צנחו משמעותית לאחר ביטול המכס והפתיחה לייבוא מקוסטה ריקה.
במסגרת תוכנית "מכס אפס", בוטל במרץ 2022 המכס על אננס שעמד על 4.32 שקלים לק"ג.
חשוב מכך, משרד החקלאות חתם באפריל 2022 על הסכם עם קוסטה ריקה, שמאפשר לאננסים משם להיכנס לישראל.
כאשר מקלים על הייבוא, המחירים יכולים לרדת, והצריכה עולה.
בנוסף, למרות שביולי 2024 הושלם תהליך החקיקה של רפורמת מה שטוב לאירופה טוב לישראל שנועדה להפחית בירוקרטיה, מדד יוקר המחיה של ארגון Numbeo (מדובר במאגר נתונים בינלאומי ענק האוסף ומשווה נתוני יוקר מחיה, מחירי דיור, תחבורה ואיכות חיים מערים ומדינות בכל רחבי העולם) לשנת 2026 מדרג את ישראל במקום ה-11 עם ציון של 79.7.
שוק הרכב והתחבורה, קרטל בחסות המדינה
הריכוזיות אינה פוסחת על החניה של האזרח הישראלי, שם שוק הרכב נשלט בידי 10 עד 12 משפחות של יבואנים גדולים, שמתבטא בנתח של 94% מהשוק הרכבים הישנים, והחדשים.
לעומת זאת, רק חמש קבוצות יבואנים גדולות מחזיקות בנתח של 70 עד 72 אחוזים ממכירות הרכב החדש.
בכל שנה עולים על כבישי ישראל 350 אלף כלי רכב חדשים, ובשנה החולפת נעו על הכבישים יותר מ 4 מיליון מכוניות.
המחיר הממוצע של רכב חדש בישראל עומד על כמות של 200 אלף שקלים, כאשר מחירה של המכונית הזולה ביותר עומד על 100 אלף שקלים ומכונית חשמלית מסוג קופרה מגיעה למחיר של 280 אלף שקלים. כל זאת מתרחש כאשר פחות ממחצית מהאנשים בישראל משתכרים שכר שנתי הנמוך מ-80 אלף שקלים.
בוא נקח כדוגמא רכב מסוג יונדאי טוסון.
יונדאי טוסון נמכר בישראל סביב 160 אלף שקלים לעומת 125 עד 130 אלף שקלים בארצות הברית ובאירופה.
והמדינה? היא פועלת כשותפה מלאה למצב זה, שכן, על רכב שמחירו 226 אלף שקלים, סכום של 126 אלף שקלים עובר ישירות לקופת המדינה כמיסים.
בשנת 2024 נגבו 15.7 מיליארד שקלים ממסי קנייה על רכבים, סכום המשקף גבייה ממוצעת של 48 אלף שקלים לכל רכב חדש.
תלות זו של המדינה, השואבת עשרה אחוזים מהכנסות המס שלה מענף הרכב, מקשה מאוד על יצירת פתרונות שיוזילו את המחירים.
וזה לא הכל, אנחנו מופסדים בשני הצדדים.
כתוצאה מהיעדר תחבורה ציבורית הולמת, יותר ממחצית מהמשפחות נאלצות להחזיק שתי מכוניות או יותר, מה שמוביל לכך שהאזרח מבלה כשעתיים ביום בפקקים והוצאות הרכב מהוות יותר מ 12 אחוזים מסך ההוצאה החודשית.
בהשוואה בינלאומית, הגיל הממוצע של מכונית בישראל הוא 7 שנים בלבד, לעומת 11 שנים באירופה, נתון המעיד על נטל כלכלי כבד בהתחשב כלל הנתונים המוזכרים לעיל.
ענף הבנקאות, רווחי עתק על חשבון הצרכן
מונופולים קיימים גם במערכת הפיננסית, שבה חמשת הבנקים הגדולים מחזיקים בנתח של 98 אחוזים מהשוק וגוזרים קופון עצום.
מי הם אותם חמשת הבנקים? בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט, בנק מזרחי טפחות והבנק הבינלאומי.
המשמעות היא בנק גדול אחד לכל שני מיליון תושבים, יחס גבוה בהרבה מרוב מדינות אירופה.
מבט על הנתונים ממחיש את התמונה בבירור, בנק הפועלים דיווח על רווח של 7.4 מיליארד שקלים בשנת 2023, כמות של 7.63 מיליארד שקלים בשנת 2024, ורווח של 9.2 מיליארד שקלים בשנת 2025. בסך הכל צבר הבנק 24.2 מיליארד שקלים בשלוש שנים.
כלל חמשת הבנקים רשמו רווחים מצרפיים של 26 מיליארד שקלים בשנת 2023, כמות של 30 מיליארד שקלים בשנת 2024, וסכום דמיוני של 30 מיליארד שקלים בשנת 2025.
בסך הכל מדובר על רווח של 86 מיליארד שקלים בשלוש שנים, סכום השווה לכמות של 28 אלף ו 600 שקלים מכל משק בית בישראל.
הבנקים אף מיהרו להעלות את ריביות ההלוואות, אך עיכבו את עליית הריבית על הפיקדונות שלנו.
במערכות בנקאיות בארצות הברית קיימת תחרות ענפה בין אלפי בנקים מקומיים המונעת גזירת קופון אגרסיבית שכזו.
מי נפגעו בעיקר מאותן עליות ריבית של הבנקים והריכוזיות שלהם? ענף הנדל״ן למגורים.
היקף האשראי לדיור ולבנייה עומד על 500 מיליארד שקלים.
שני בנקים בלבד מחזיקים בנתח של 60 אחוזים מאשראי הקבלנים, ושלושת הגדולים שולטים בנתח של 70 אחוזים משוק המשכנתאות.
מצב זה מגביל לחלוטין את התחרות בריביות ומייקר את עלות הדיור לציבור.
שוק התעופה, ניצול משברים להעלאת מחירים
דוגמה מובהקת נוספת להשפעת הריכוזיות ולהיעדר שחקנים מתחרים מצויה בשוק התעופה הישראלי, אשר סובל מחוסר יציבות.
בתקופת מגפת הקורונה, חברת אל על זכתה לסיוע ממשלתי נרחב כדי למנוע את קריסתה.
עם זאת, במהלך שנות המלחמה שלאחר מכן, כאשר חברות תעופה זרות רבות השעו את טיסותיהן לישראל והקטינו את התחרות לעומת השוק האירופי הפתוח, החברה נותרה שחקנית מרכזית כמעט בלעדית.
וכידוע לכולם, מה עשתה אלעל?
מחירי הטיסות זינקו בעשרות ומאות אחוזים, והצרכן הישראלי נאלץ לשלם תעריפים מופקעים.
מצב זה מסביר כיצד רגולציה המאפשרת ריכוזיות מותירה את הלקוח שבוי של ספק יחיד המנצל את הביקוש למקסום רווחים.
מדד העושר המזויף: רשומים כעשירים אך חיים כעניים
התוצאה הישירה של הריכוזיות ויוקר המחיה היא שחיקה מתמדת ברמת החיים, שבאה לידי ביטוי במדד העושר של מגזין האקונומיסט לשנת 2025, בדירוג זה ישראל ממוקמת באזור המקום ה 35 בלבד.
המדד בוחן שלושה קריטריונים מרכזיים הכוללים את כוח הקנייה, כמות שעות העבודה הנדרשות לייצור ההכנסה, וכמות שעות הפנאי שנותרות לעובד.
הנתונים מגלים כי המשכורת הישראלית קונה הרבה פחות ממה שיכולים לרכוש עובדים בארצות הברית, צרפת או אנגליה.
שעת עבודה ממוצעת בישראל מאפשרת רכישת שני קילוגרמים של טונה בלבד, לעומת חמישה קילוגרמים וחצי בארצות הברית ושני קילוגרמים וחצי בבריטניה, או שישה קילוגרמים וחצי של פסטה, לעומת תשעה עד עשרה קילוגרמים במדינות מערב אירופה וארצות הברית. רמת המחירים הכללית בישראל גבוהה בשיעור של 29 אחוזים מממוצע מדינות ה OECD.
קפיטליזם ישראלי מול גישות באירופה ובארצות הברית
כדי להבין את עומק הפער, יש להתבונן במודלים הכלכליים הנהוגים מעבר לים.
באירופה הממשלים דוגלים בגישות המשלבות יסודות סוציאליסטיים רחבים יותר בנוגע להגנת הצרכן ורווחתו, תוך עידוד שוק פתוח באמת.
מחירי מוצרי הצריכה והמזון שם נמוכים משמעותית משום שישנן שחקניות רבות בשוק הנלחמות על כל לקוח, והממשל מאמין יותר בסוציאליזם הדואג לאזרח הקטן.
על הנייר, המודל הזה מצוין לצרכן המקבל מחירים נוחים, אך לעיתים כלכלה זו אינה מתקדמת בקצב מהיר.
בארצות הברית מיושם מודל של שוק חופשי תחרותי ואגרסיבי המונע היווצרות קרטלים ומרסן את המחירים. בישראל, לעומת זאת, התפתח מודל שבו קפיטליזם חזק משרת בעיקר קבוצות כוח סגורות השולטות במרבית הענפים, ללא התערבות רגולטורית נחרצת שתפתח את המשק לתחרות בינלאומית אמיתית.
השוק בישראל מנוהל על ידי קבוצות כוח מעטות, מה שמוביל בהכרח לכך שהאזרח הישראלי משלם הרבה יותר על מחיה בסיסית.
סיכום דוחות הקמונאיות
תזכרו חוק, אם אתם לא מצליחים להבין מי הפרייאר בסיטואציה, כנראה שזה אתם.
בואו תבינו דרך הדוחות של חברות הקמונאיות כמה אנחנו הפרייארים, וכמה הן עושות קופה חריגה על הגב שלנו.
שופרסל
שופרסל, רשת הקמעונאות הגדולה בישראל, סיכמה את שנת 2025 עם תוצאות רווחיות מצוינות שהגיעו לשיא, למרות ירידה מסוימת במכירות חנויות זהות.
הרווח הנקי שלה זינק והגיע לכ-657 מיליון ש"ח, עם שיפור משמעותי ברווח הגולמי (שעלה לרמה של כ-29.4% ברבעונים האחרונים).
ההצלחה נבעה בעיקר מעליית מחירים אגרסיבית שיושמה על ידי הרשת, מה שהגדיל את המרווחים על חשבון הצרכן הישראלי ששילם יותר עבור אותם מוצרים
שופרסל בחרה באסטרטגיה של רווחיות על פני נתח שוק, והצליחה לשמור על רווחיות גבוהה גם כשהלקוחות החלו לנדוד לרשתות זולות יותר.
רמי לוי
רמי לוי שיווק השקמה המשיכה להפגין צמיחה מרשימה ב-2025 עם הכנסות של כ-7.38 מיליארד ש"ח (גידול של כ-2.8%) ורווח נקי של כ-241 מיליון ש"ח.
למרות מדיניות "הסל הזול ביותר" שהרשת מקפידה עליה, הרווחיות הגולמית שופרה בזכות עליית מחירים זהירה אך עקבית במוצרים רבים, לצד הרחבת המותג הפרטי (שמגיע לכ-27% מהמכירות).
התוצאות החיוביות של הרשת מוכיחות שוב כיצד העלאות מחירים, גם אם בצורה מתונה יותר מהמתחרות, תורמות ישירות לרווחיות, על חשבון כיסו של הצרכן שממשיך לשלם יותר עבור סל הקניות הבסיסי.
ויקטורי
ויקטורי סופרמרקטים סיכמה את 2025 עם הכנסות של כ-2.58 מיליארד ש"ח (גידול של כ-5.4%) ורווח נקי של כ-44 מיליון ש"ח.
למרות הירידה במכירות חנויות זהות, הרשת הצליחה לשפר את הרווח הגולמי באופן ניכר (עד 26.2% ברבעונים מסוימים) בזכות סבב העלאות מחירים משמעותי שיושם במהלך השנה.
התוצאות החיוביות של ויקטורי מדגישות את הכוח של עליית המחירים כמנוע רווחיות מרכזי, גם כאשר חלק מהלקוחות עברו לרשתות זולות יותר.
ומי משלם את המחיר? הצרכן הישראלי.
יוחננוף
יוחננוף בלטה ב-2025 עם צמיחה חזקה בהכנסות – כ-4.6 מיליארד ש"ח (גידול של 12.6%) ורווח נקי של כ-210 מיליון ש"ח.
הרשת, שהעלתה מחירים באופן החד ביותר בענף (בחלק מהמוצרים מעל 40%), הגדילה את הרווחיות הגולמית והצליחה למשוך לקוחות גם תוך כדי כך.
התוצאות של יוחננוף הן דוגמה קלאסית לכך שהעלאות מחירים אגרסיביות מתורגמות ישירות לרווחיות גבוהה (4.6%), על חשבון הצרכן שספג את ההתייקרויות ללא אלטרנטיבה זולה מספיק.
סיכום כללי של הסקטור
סקטור רשתות הקמעונאות המזון בישראל סיכם את שנת 2025 עם תוצאות פיננסיות מצוינות במיוחד: הרווח התפעולי המצרפי של הרשתות הציבוריות זינק בכ-45% והרווח הנקי יותר מהוכפל לכ-1.2 מיליארד ש"ח, למרות גידול צנוע יחסית של כ-5% בהכנסות (נתונים מצטברים מדוחות החברות).
הסוד טמון בעליית מחירים רחבת היקף שיושמה על ידי כל הרשתות,מה שהגדיל משמעותית את הרווחיות הגולמית (בחלק מהרשתות מעל 29%) על חשבון הצרכן הישראלי.
בעוד חלק מהרשתות איבדו נפח מכירות בגלל נדידת לקוחות לזול יותר, כולן יצאו מרוצות מהשורה התחתונה. הנרטיב הוא ברור, הרווחים הגבוהים של הענף ב-2025 נבנו על גבו של האזרח ששילם יותר עבור אותו סל קניות, בעוד הממשלה נותרה פסיבית והתחרות לא הצליחה לבלום את ההתייקרויות.
* הנתונים עדכניים לדוחות סיכום שנת 2025
תמונת מצב כלכלית ומבט לעתיד
ניתוח נתוני השנים האחרונות מצביעים בבירור על כך שיוקר המחיה בישראל אינו גזירת גורל אלא תוצאה ישירה של ריכוזיות עמוקה, היעדר תחרות ומעורבות ממשלתית. המצב בשוק המזון, הרכב, הבנקאות והתעופה משקף תבנית עקבית של מונופולים השולטים בהיצע ומכתיבים מחירים אסטרונומיים.
בהשוואה לארצות הברית ומדינות אירופה, הצרכן הישראלי נמצא בעמדת נחיתות מובהקת, שכן הוא מממן את רווחי הענק של החברות הגדולות דרך שעות עבודה מרובות וכוח קנייה דל.
הצפי קדימה תלוי באופן מוחלט ביישום אמיתי של רפורמות בייבוא, ופתיחת השווקים לתחרות בינלאומית מקיפה.
הדבר מתכתב ישירות עם מנגנון הפעולה שתיארנו בפתיחה, לפיו כל עוד לא יפורק הכוח הריכוזי, הפערים בין ישראל לשאר העולם יוסיפו להתרחב.
האם הריכוזיות תמשיך לרוקן לכם את הכיס או שהגיע הזמן לשינוי כלכלי אמיתי בישראל?
גיא נתן, מנכ"ל ומייסד של גיא נתן בע"מ, מנהל קרן הגידור Valley, כותב פיננסי ב־Ynet Capital, עיתון "בשבע" ואתר ספונסר, מרצה ומנחה פודקאסט "מפת החום", פאנליסט כלכלה שבועי בערוץ הכלכלה (10) תוכנית "תל אביב – ניו יורק" ואורח קבוע בתוכנית "היום שהיה" בערוץ 13
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
