במחצית הראשונה של 2026 יוסף השקל בכ-10% מול הדולר, ובסוף מאי כבר הגיע שער הדולר לכ־2.8 שקלים. בנק ישראל חזר להתערב בשוק ורכש במאי וביוני יחד כ-1.8 מיליארד דולר, אך נתוני הרבעון השני עדיין הצביעו על התחזקות של 5.9% מול הדולר. הנתונים שפרסם הבנק בתחילת אוגוסט הדגישו גם את השפעתן של מכירות המט״ח מצד הגופים המוסדיים. התמונה הזו מחזירה את הדיון לשאלה מוכרת: האם אפשר לבלום את ייסוף השקל באמצעות ריבית ורכישות מט״ח בלבד?
ההתמקדות בשער עצמו מחמיצה את השאלה החשובה יותר: אילו כוחות גורמים לו להתחזק לאורך זמן? שער החליפין אינו מספר שאפשר לנהל ישירות. הוא תוצאה של מכלול זרימות המט״ח אל המשק וממנו, לצד ציפיות, פערי ריבית ופעילות גידור.
במשק פתוח, עודף מתמשך של מטבע חוץ יוצר לחץ מבני להתחזקות המטבע המקומי. בישראל פועל בשנים האחרונות כוח כזה, בין היתר בשל עודף בחשבון השוטף ויצוא שירותים בהיקף גבוה, ובראשם שירותי ההייטק. במקביל, תנועות הון של משקיעים ושל גופים מוסדיים משפיעות גם הן על הביקוש למט״ח ועל היצעו. לכן ייסוף ממושך אינו בהכרח אירוע נקודתי שאפשר לפתור בהחלטת ריבית אחת או ברכישה חד-פעמית של דולרים.
מכאן נגזרת מסקנה אחרת מזו שמלווה בדרך כלל את הדיון: הבעיה אינה רק רמתו של שער השקל, אלא חוסר האיזון בין זרימות המט״ח הנכנסות לישראל לבין אלו היוצאות ממנה. אם מקור הלחץ הוא מבני, גם המענה צריך להיות מבני.
בסקטור הריאלי, היבוא הוא אחד המנגנונים המרכזיים ליציאת מט״ח. הפחתת מכסים, מסי קנייה ורגולציה עודפת עשויה להגדיל את היבוא ואת הביקוש למטבע חוץ. לצעדים כאלה יש הצדקה בראש ובראשונה משום שהם יכולים להגביר את התחרות ולהפחית את יוקר המחיה, אך יש להם גם השפעה מאקרו-כלכלית: הם עשויים לצמצם חלק מהעודף המבני במט״ח.
לסקטור הפיננסי יש תפקיד מרכזי לא פחות. הגופים המוסדיים בישראל מנהלים נכסים בהיקף של כ-3 טריליון שקל, והחלטות ההשקעה שלהם משפיעות על תנועות ההון ארוכות הטווח. ככל שחלק גדול יותר מהחיסכון ארוך הטווח מושקע בחו״ל, כך גדל הביקוש למט״ח וגדלה יציאת ההון מהמשק.
גם למדיניות הגידור יש חשיבות. כאשר השקעות בחו״ל מגודרות בשיעור גבוה מול השקל, חלק מהביקוש למט״ח שנוצר בעקבות ההשקעה מתקזז בפעילות הגידור. התאמה מדודה של שיעורי הגידור עשויה אפוא להשפיע על זרימת המט״ח לחו״ל. עם זאת, החלטות כאלה חייבות להישען על שיקולי סיכון ותשואה לטובת החוסכים, ולא להפוך לכלי מלאכותי לניהול שער החליפין.
גם מנגנונים ריבוניים, ובהם הקרן לאזרחי ישראל, יכולים לתרום לאורך זמן ליציאת הון יציבה באמצעות השקעת כספים בחו״ל. ככל שהיקף הנכסים המנוהלים בקרן יגדל, עשויה לגדול גם תרומתה לאיזון תנועות המט״ח במשק.
לבנק ישראל נותר תפקיד מרכזי, אך מוגדר: למתן תנודתיות חריגה ולשמור על תפקודו התקין של שוק המט״ח. הריבית והתערבות ישירה בשוק יכולות להשפיע על שער החליפין, ולעיתים גם באופן משמעותי, אך יכולתן להפוך לאורך זמן מגמה שמקורה בזרימות מבניות מוגבלת. רכישות מט״ח עשויות לקנות זמן; הן אינן תחליף למדיניות כלכלית.
לכן הדיון על השקל צריך לעבור מהשאלה מהו השער הרצוי לשאלה מהו מבנה זרימות המט״ח הרצוי למשק. הממשלה אינה צריכה לנסות להחליש את השקל בכל מחיר, אך עליה לבחון כיצד מדיניות היבוא, ההשקעות בחו״ל וניהול הנכסים הציבוריים משפיעה על האיזון. כל עוד עודף המט״ח המבני נשמר, הלחץ לייסוף לא ייעלם. ניסיון לטפל רק בשער משול לטיפול בתוצאה, במקום בכוחות שמייצרים אותה.
הכותב הוא סמנכ״ל כלכלה בהתאחדות המלאכה והתעשייה
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
