כשאנו מתבוננים על חברה מקצועית, כמו גם על החברה האנושית כולה, אנחנו עשויים לפתח חשיבה דיכוטומית אשר לפיה "כל האנשים שווים, אבל יש אנשים שווים יותר", כדבריו של ג'ורג' ארוול.
והאמת היא שההיגיון הפשוט תומך בזה: אין מה להשוות תרומה של מנכ"ל שמביא עימו המון ידע, ניסיון ואחריות, לעובד זוטר שמפלס את צעדיו הראשונים בעסק וזקוק לתמיכה על כל צעד. ככה גם טאלנט שהגיע כדי 'להרים' את החברה, מול איש תחזוקה עם יעד בסיסי בתחומו.
אבל המבט הקטגורי הזה, המקטין והמסנוור, שוכח דבר אחד מאוד פשוט: כדי שהחברה תתפקד ותעבוד, יש צורך בכולם, כולל כולם. אין דבר כזה "בורג לא חשוב" כשהמערכת כולה נשענת עליו.
את התובנה הזו מביא הפילוסוף המשפיע רבי יצחק עראמה, בביאורו לפרשת השבוע. שם הוא מתייחס לאחת הסוגיות המרתקות ביותר מבחינה פילוסופית: כשרות המאכל מן החי. או במילים פשוטות: מדוע זכה החזיר לפריבילגיה הזו שאסור לצרוך מבשרו למאכל, בעוד הבקר והצאן מותרים באכילה.
כדי להסביר את זה הוא עורך מסע מרתק במערכת האקולוגית, כבר אז בשלהי המאה ה-15, ומסביר כי לא רק שאין דבר כזה אורגניזם מיותר, משום שלכל אחד יש תפקיד בתכנית-העל של הבריאה, אלא אין דבר כזה אורגניזם פחות או נחות.
מעצם היותו, הוא מסביר, משמש גם הזבוב תפקיד קריטי. אפילו האריה לא יכול להביט אליו בהתנשאות. לשניהם יש חלק בפסיפס האורגני המרכיב את המערכת האקולוגית. אגב, מעניין יהיה לגלות מה ידע המדע לומר בתקופתו, רבי יצחק עראמה מדגיש את הנקודה הזו דווקא מתוך עמדתו הפילוסופית-יהודית.
כדי להוכיח את תפיסתו מזווית אחרת, הוא מביא ראיה פשוטה: האדם. הרי לא יעלה על הדעת לומר שאיבר מסוים בגוף האדם הוא מיותר, או אפילו פחות חיוני. לכל תא חי יש תפקיד, וכולם יחד פועלים להחזיק את ממלכת העל: האדם.
השבוע הופר המאזן הזה. בית ההשקעות ווליו בייס פועל נגד גלולת הרעל בפריון. לפי דיווח שהועבר ל-SEC, רשות ניירות הערך של ארה"ב, בית ההשקעות ווליו בייס רכש 5.85% מהון המניות של חברת פריון. כנגד השתלטות כזו על חברה שאין בה גרעין שליטה לאף גורם, מוקם מנגנון הנקרא "גלולת רעל" המאפשר לכל בעל מניה לקנות חצי מניה. אולם ווליו בייס שלחה מכתב לדירקטוריון ולהנהלת פריון בנושא זה ובו היא דורשת שגלולת הרעל תבוטל תוך שבעה ימים, או לפחות שבעלי המניות בפריון יאשרו אותה.
זו דוגמה קלאסית לאיזון הכוחות בין חזק וחלש, אבל לפעמים העזרה של ״החזק״ שמשתלט על חברה ״חלשה״ הוא הדבר הכי טוב שקרה לה.
מתוך תובנה זו מפרש רבי יצחק עראמה את משנתו המפורסמת ברעיון העומד מאחורי איסור התורני של הימנעות מאכילת זנים מן החי, משרצים ועד לחיות טורפות. ולא מדובר כאן על עניין בריאותי בלבד, כפי שיסבירו הרמב"ם ואחרים. ראשית, הוא אומר, ספר התורה שלנו איננו ספר מדע. לשם כך יש פקולטות מתאימות באקדמיה, ואפשר לבחון את זה דרך תופעות נצפות. התורה עוסקת במימד הרוחני של האדם.
שנית, הוא מוכיח, עמים רבים דווקא כן אוכלים את המאכלים הללו, וזה לא שהם פחות בריאים. נתעלם מהעובדה שבשר החזיר עשיר בחומרים בוני שומן הנצמד לדופן העורקים באופן המסכן את הלב, ונתעלם גם מ"תועלת סרט", מחלה טפילית העלולה להיגרם מצריכת בשר חזיר. הרמב"ם, שעסק גם ברפואה ומדעים מדויקים, מתמקד ברעיונות מעין אלה.
שלישית, הוא מחדד, אם הרעיון הוא לגרום לאדם להימנע מדברים המסכנים אותו, רצוי קודם כל להזהיר את האדם מצריכת נחשים ועקרבים.
מה כן?
רבי יצחק עראמה בדרכו מסביר כי אכילת בעלי החיים הללו מזיקים לאדם לא מבחינה פיזית, אלא ברמה גבוהה יותר: ברוחו של האדם. תכונותיו של בעל החי הנאכל נמסכות בתכונותיו של האוכל. בעלי החיים האסורים הם החיות הטורפות, שתכונת האכזריות היא חלק בלתי נפרד ממהותם. גם שרצים ורמשים מנכיחים מסר פסול של אופי נחות ושפל, החזיר – דר האשפתות, איננו בוחל מזבל, וכן הלאה.
כן, כל יצור חי הוא חיוני לאיזון האקולוגי, אין יצורים שווים יותר או שווים פחות, אבל כל יצור חייב לשמור על מעמדו ולשמר את עמדתו. אף שהתורה – שמעודדת צמחונות – איננה מחייבת צמחונות, היא שומרת על כללים במזונו של האדם. לא כל מה שרואים מותר גם לאכול. התזונה היא רכיב משמעותי בהבנייה של מי שאנחנו ושל מה שאנחנו, ועלינו לשמר את האופי הייחודי שלנו. כדי להיות אדם הנושא את רוח החירות המוסרית, ואינו נוהה אחר התאווה, הכעס, האכזריות, השפלות או השחצנות, יש לברור היטב את מה שאנחנו מכניסים לפה שלנו.
את הגישה הזו אפשר ללמוד גם מאחד הפילוסופים המרכזיים שעסקו בחיוניות, בסוגיית היכולת של אורגניזמים לשרוד ולהסתגל בטבע, אלדו ליאופולד (Aldo Leopold).
ליאופולד מדגיש שהחיים בטבע הם חיוניים ומסוגלים להסתגל לשינויים, והחיוניות של כל אורגניזם היא חלק בלתי נפרד ממערכת אקולוגית שלמה. הוא קידם את הרעיון של "האתיקה של הטבע" שמבוססת על אחריותנו לשמור על שווי המשקל והאיזון של מערכות הטבע, מתוך ההכרה שההישרדות והסתגלות של אורגניזמים תלויה באיזון זה.
בתפקידים שונים שניהלתי, נחשפתי לרעיון שלכל החלטה ניהולית, מקצועית או בתחומי רווחת העובדים, כמו הארכת חופשת לידה או חופשת לידה לגברים, יש השלכות רבות על התרבות הארגונית. בהתחלה היתה התנגדות לזה, כי אין זה ״הוגן״ לתת הטבה לגברים מבלי להעניק הטבה מקבילה לנשים. אבל ברגע שהשפה היתה ש"אתם מנהלים, וחלק מההצלחה שלכם היא ביכולת ״לתרגם״ לעובדים את ההטבה מתוך הסתכלות יותר כוללת, וזה לגיטימי שיש הבדל בתנאים הסוציאליים כי כל אחד מהם הוא חלק מאותו פסיפס אנושי", ההתנגדות נמוגה.
את התובנות הללו חשוב ליישם גם בעולם העסקים והניהול: לזכור תמיד את הנחיצות והחיוניות של כל עובד, ולהעניק לו את מלוא הכלים שהוא צריך כדי למלא את תפקידו. בראש ובראשונה: לרחוש לו מקום של כבוד. ואז להקרין את התחושה הזו אליו: תחושה של אחריות, רתימה של האכפתיות, הבנה של הקריטיות של התפקיד שלו, זוטר ככל שיהיה, להשלמת המשימה כולה.
חלש או חזק, תכיר בחיוניות שלך בדיוק כפי שאתה עתה, ותהיה אתה!
זיו אלול הוא מנכ"ל חברת פארי, חברת טכנולוגיות בעולם הרפואה הדיגיטלית, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי ,ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
